יום ראשון, 24 באפריל 2016

נפלאות נחל כזיב: מסלול לא מעגלי

עורך המסלול: דוד תירוש

אחד הטיולים היפים בארץ, בכל עונות השנה ובמיוחד בקיץ, הוא הטיול בנחל כזיב. נחל שזורם כל השנה, בריכות טבילה, מבצר צלבני ושפע ירוק גלילי.

אפשר לטייל בנחל בכמה מסלולים. להלן מתואר מסלול לא מעגלי, המתאים למטיילים שבאים בכמה כלי רכב. הבאים ברכב אחד יוכלו לטייל במסלול המעגלי.

מידע נוסף, רחב ומעמיק, וכן אופציות טיול נוספות, אפשר למצוא בספר "הולכים מים אל ים" בהוצאת יד בן צבי.

טיפ: כדי להמנע מעומס בימי החג וחול המועד, מומלץ מאד להגיע לשמורה (כמו גם לכל השמורות האחרות) מוקדם ככל האפשר. לקראת השעה 10:00-11:00 מגיעים רכבים רבים לכל השמורות, אבל מי שמגיע מוקדם בבוקר לא רק נמנע מפקקים בכביש, אלא גם זוכה לטיול שקט.

 מסלול לא מעגלי: פארק גורן – נחל כזיב - חניון הזיתים (משך ההליכה: 5-6 שעות)



    נקודת ההתחלה (לחצו לניווט ב-Waze): מצומת בצת, שמצפון לנהריה, נפנה מזרחה בכביש 899 (כביש הצפון). לאחר כ-13 ק"מ נעבור את קיבוץ איילון מצד שמאל, ולאחריו נראה שלט ברור המורה ימינה לפארק גורן. נפנה, ניסע כמה דקות בתוך החורש, ונחנה ברחבת חניה גדולה עם שולחנות לפיקניק. נלך כ-100 מ' בשביל מרוצף אל מצפור המונפור. לחצו לניווט לנקודת ההתחלה באמצעות Waze

    הקפצת רכב לנקודת הסיום (לחצו לניווט ב-Waze): נמשיך מזרחה בכביש שבפארק. במקום בו הכביש מתעקל שמאלה, נפנה ימינה לדרך הסלולה על גדת הנחל. לאחר כ-2 ק"מ בדרך זו נגיע ל"חניון זיתים" (ממנו נמשך שביל כחול לנחל). לחצו לניווט לנקודת הסיום באמצעות Waze

    1. מצפור המונפור 
    • המצפור ממוקם בשוליו הדרומיים של הפארק, על שפת המצוק, ויש בו מרפסת תצפית וספסלי אבן הערוכים כתאטרון פתוח. מהמצפור נשקפת תצפית נוף מרהיבה על מדרונותיו התלולים של נחל כזיב ועל שרידיו המרשימים של מבצר מונפור (מכונה גם מונפורט בעקבות שמו הצרפתי  MontFort - ההר החזק). 
    • מבצר המונפור אינו שומר על דרך ואינו חולש על שטח. אם כך, לשם מה נבנה ועל ידי מי? במאה ה-13 עכו הייתה בירת ממלכת הצלבנים בארץ ישראל. בעקבות סכסוכים פנימיים שהתגלעו בין אבירי המסדר הטבטוני לבין מסדרי האבירים הטמפלרי וההוספיטלרי - נאלצו הטבטונים לעזוב את עכו. הם העתיקו את מפקדת המסדר וכן את הארכיון והאוצרות הרבים שבבעלותם אל המבצר המוגן, ובמשך 45 שנה המשיכו לבצרו ולהרחיבו. בשנת 1271 נכנע המבצר לפני בייברס הממלוכי ויושביו הורשו לעבור לעכו.
    המבצר נבנה בקצה שלוחה הררית. ערוץ הנחל מגן עליו משלושה עברים, ומצד מזרח הוא מנותק מהשלוחה באמצעות חפיר. בנקודת התורפה, מעל החפיר, ניצב מגדל עוז (דונז'ון) הבנוי אבני ענק וחולש על השלוחה. המטפסים למבצר ייראו חומות, מגדלים, שרידי כנסייה, מרתפים, קמרונות ובורות מים. 
    • מהקצה המערבי של המצפור נרד בשביל יפה, מסומן אדום. לאורך הדרך עצי אלון מצוי, אלה ארצישראלית, חרוב ובר זית, ושפע של פריחה באביב. לאחר כחצי שעה נגיע לצומת שבילים אדום וירוק (171623/1272386) ליד המעיין הקטן עין מצור (דר אבו עוקצה, בערבית). נחצה את הנחל לגדה הדרומית אל-


    2. בית חווה צלבני
    • מולנו מבנה בן קומותיים, שהוקם במאה ה-12, ככל הנראה עוד לפני שנבנה מבצר מונפור. אפשר להבחין בשני שלבי בנייה: תחילה נבנתה הקומה התחתונה, והיא שימשה כטחנת קמח מסוג מגלש. מאוחר יותר שימשה גם כמקום מגורים של פועלי החווה שעיבדו חלקות בנחל והפעילו את טחנת הקמח. בשלב השני הוארך המבנה מערבה ונוספה לו הקומה העליונה.
    • נעלה בזהירות מצד מערב לקומה העליונה של המבנה (אין לעלות אם קיימים בשטח שלטי איסור טיפוס מחמת סכנה). קומה זו בנויה בפאר רב ואפשר לראות בה קמרונות מרשימים בסגנון גותי. נראה שהיא נבנתה כאשר מבצר המונפור כבר היה קיים, והמבנה שימש אכסניה לעולי רגל ולאורחי המבצר.
    • סכר - ממזרח לבית החווה ובסמוך לו ניצב קיר, שערוץ הנחל קטעו. אלו שרידי סכר שבנו הצלבנים למלוא רוחב נחל כזיב כדי לאגום את מי הנחל ולהעלות את מפלסם, לצורך השקיית החלקות החקלאיות והפעלת טחנת הקמח.
    • מצומת השבילים נמשיך מזרחה בדרך עפר רחבה, מסומנת בירוק, לאורך הגדה השמאלית (צפונית) של הנחל. בקטע זה הדרך חשופה ברובה. כ-15 דקות הליכה מן הסכר, ולאחר שנחצה פעמיים את הנחל, נגיע אל-

    3. טחנת הקמח "אום אל פורן"
    • זוהי אחת מטחנות הקמח הרבות שנבנו באפיק נחל כזיב. האמה שהוליכה מים אל ארובת הטחנה נראית על גג המבנה, בניצב לדרך העפר. נרד ימינה בשביל המתחיל ליד העץ הסמוך לקיר המערבי. מהשביל נוכל לראות את מקמר התא שבו הוצב המתקן שהניע את אבני הרחיים. כפות ההנעה של מתקן זה סובבו בכוח המים שנפלו מגובה רב דרך הארובה. המתקן לא שרד. 
    בקצה השביל ניכנס לפתח הטחנה, הנמצא בצידה הדרומי והתחתון. את פנינו תקדם אפלולית קרירה. ניכר כי החדר שמשמאלנו שימש לטחינה, שכן רואים בו את הפתח המרובע שדרכו עלה המוט אשר סובב את גלגל הריחיים. מבחוץ אפשר לראות כי חלקו התחתון של בית הטחנה בנוי מאבנים גדולות במיוחד, ויש הסוברים כי נלקחו ממצודת מונפור. על פי מסורת ערבית מקומית, המסתמכת על שם הטחנה בערבית (פוּרְן – תנור אפיה בערבית), שכנה במקום המאפיה של מבצר מונפור, אך הממצאים בשטח אינם תומכים במסורת זו.
    • טחנת אום אל פורן שימשה גם כמכמרה, מקום להפקת שמן זית מהגפת בעצירה משנית, לאחר שנסחט ממנה השמן בצורה המקובלת. טחנה זו היא אחת משש טחנות, בין עין זיו למונפור, שבנה או שיקם ג'וברן סעד במחצית השנייה של המאה ה-19. עם הקמת טחנות קמח המופעלות באמצעות מנוע בתרשיחא, החל מ-1932, החלה גסיסתן של טחנות הכזיב. בקטע זה של הנחל פסקו הטחנות לפעול לפני קום מדינת ישראל.
    • נמשיך ללכת מזרחה. כחצי ק"מ מהטחנה, ולאחר שהדרך חוצה פעמיים את הנחל, נגיע למסעף שבילים (172683/1272734). שביל שחור מטפס על הגדה השמאלית (צפונית) אל מושב גורן. אנו נמשיך בשביל ירוק צר המסתעף מהדרך הרחבה וממשיך מזרחה בגדה הימנית (דרומית של הנחל). השביל יוביל אותנו לאחד הקטעים היפים ביותר של נחל כזיב, אל-
    4. "הנחל הקסום" 
      • גדות הנחל מכוסות כאן בחורש ים-תיכוני צפוף ומוצל ששולט בו אלון מצוי. הנחל הזורם, בעיקר בחורף ובאביב אך גם בקיץ, יוצר בריכות ומפלונים רבים המזמינים להשתכשך בהם. השביל עולה במתינות במעלה הנחל הקסום שבאפיקו קורצות בריכות צלולות ומוצלות.
      • בין עצי החורש שעל המדרונות סביב בולטת בסתיו אלה ארץ-ישראלית, שעליה מאדימים לקראת השלכת. רוב עצי האלה בארץ ישראל גדלים בצורת שיחים גדולים, בעלי גזעים אחדים. הסיבות לכך הן הכריתה, רעיית היתר והשריפות המתרחשות מפעם לפעם. לעיתים נראים על ענפי האלה מעין תרמילים מוארכים דמויי בננה, שצבעם משתנה מירוק עד לאפור. אלה הם עפצים הנוצרים בתגובה לפעילות הכנימה עפצית קרן. היא מטילה את ביציה על העלים והענפים. העץ מגיב לעקיצת החרק ביצירת רקמת צמח בלתי תקינה (מעין יבלת) בדמות בננה – העפץ. בתוך העפץ מוצאים זחלי הכנימה מזון ומחסה. כנימה אחרת, עפצית כדורית, גורמת להיווצרות עפצים כדוריים. כל מין כנימה יוצר עפצים רק על מין האלה האופייני לו, אבל על מין אלה אחד יכולים להופיע עפצים שיצרו מינים שוני של כנימות.
      • בחורש הצפוף בולט גם ער אציל (דפנה), שלעליו ריח אופייני והם משמשים לתיבול ירקות כבושים. עלי הדפנה שימשו גם לקליעת זר על ראשם של מנצחי התחרויות ביוון העתיקה. לעץ שגובהו 2-6 מ', יש בסיס גזע מורחב, מעין חבית האוגרת מזון, ובזכותה הוא יכול לחדש את צמיחתו במהירות לאחר שרפה. בצמחיה העשירה של החורש משתלבים גם עצי אדר סורי וכליל החורש, שפריחתו הוורודה מעטרת את החורש בסוף החורף. סמוך לאפיק הזורם רואים עצי דולב ענקיים, עצי ערבה וסבך של פטל - צמחיה הזקוקה לכמות גדולה של מים.
      • לאחר כחצי שעה הליכה ממסעף השבילים השביל הירוק חוצה את הנחל ועובר לגדה הצפונית. כאן אנו מטפסים קלות ליד קטלב אדום גזע ועולים אל-


      5. "בריכת הנקיק"
      • עולים אל משטח סלע חשוף. בקצה המשטח, תאווה לעיניים, נמצאת בריכת הנקיק. מפל מים נופל אל בריכה עמוקה בתוך נקיק צר. אפשר להחליק עם המפל אל תוך הבריכה, לשחות לאורך הנקיק, ובסיומו ללכת כמה עשרות מטרים במורד הערוץ הזורם, בחזרה לשביל הירוק ליד הקטלב שהוזכר לעיל.
      • הקטלב הוא אחד העצים הבולטים ביותר בחורש. קליפת הגזע של הקטלב אדומה בדרך כלל ויוצאת דופן בין העצים האחרים. נראה כי לכן היא היוותה מקור לכמה אגדות. אחת מהאגדות מספרת על אב ובנו שהתאהבו באותה נערה יפהפייה. פרצה ביניהם תגרה ובמהלכה הניף הבן את מקלו על אביו והרגו במכה אדירה. מהמקל המוכתם בדם, צמח עץ בעל גזע אדום הנקרא בערבית "קאתיל" – הקוטל, ובעברית נקרא שמו קטל-אב. הגרסה לתיירים היא cut-love. הקליפה, שכבתו החיצונית של העץ, מתקלפת מדי שנה ומתחתיה נחשפת קליפה בגווני ירוק, המשנה את צבעה מאוחר יותר לאדום. תכונה זאת של השלת הקליפה מוסברת כהתאמה לחיים באזורים לחים בהם מרובים האפיפיטים (צמחים הגדלים על צמחים אחרים). כך מורחק מהעץ כל צמח שהחל להתיישב על קליפתו. במרס-אפריל מופיעים פִּרחי עץ הקטלב באשכולות בהירים שצבעם קרם עד לבן. הפרחים דמויי כד שפתחו פונה כלפי מטה ובצדו העליון יש "חלונות" שקופים למחצה. החרק שנכנס לתוך הפרח וסיים ליהנות מהצוף והאבקה, נאלץ להסתובב סחור סחור עד שהוא מוצא את הדרך הנכונה החוצה, בינתיים הוא נעטף באבקה רבה וכך גדל הסיכוי שהוא יצליח להפרות את הפרח הבא. הפרי מבשיל באוקטובר-נובמבר ואז צבעו אדום עד שחור וניתן לאכילה. העצה של הקטלב קשה ועמידה בפני ריקבון ולכן שימשו הגזע וענפי העץ לייצור כלים ולקירוי גגות. משום כך נכרת הקטלב יותר מכל עצי החורש בארץ.
      • נמשיך בדרכנו מבריכת הנקיק בשביל המדלג חליפות מגדה אחת של הנחל לשנייה. לאחר כ-10 דקות נגיע למסעף שבילים. שביל מסומן בשחור עולה ימינה (דרומה) לעבר היישוב הילה. אנו נמשיך בשביל הירוק עוד כ-100 מ' ומול עינינו תתגלה-


      6. "בריכת גן עדן" 
      • בריכת מים גדולה שמימיה צלולים רוב ימות השנה. מפל קטן נופל אליה, והיא עטורה בחורש שצבעיו משתנים בהתאם לעונות השנה. גן עדן אמרנו כבר? כאן מומלץ לנוח ולרחוץ במי הנחל שמקבל את מימיו ממעיין עין טמיר, אליו נגיע בהמשך. בניגוד למעיינות אחרים בנחל, מי המעיין אינם נאספים לצינור, ולכן סביבה זו קרובה למצב "הטבעי" ומדגימה לנו כיצד נראה הנחל בעבר, לפני שמי הנחל נתפסו והועברו לשימוש יישובי האזור. הזרימה החופשית של המים יוצרת כאן נוף של נחל איתן, בריכות עם דגים, מפלים קטנים וצמחיית נחלים עשירה. הצמחים הבולטים פה הם ערברבה שעירה, הפורחת בסגול-ורוד במשך כל הקיץ והסתיו, ממאי עד דצמבר, נענע משובלת, שריח המנתה שלה נישא באוויר ואפשר לחלוט ממנה תה וגרגר נחלים הבולט בפרחיו הלבנים הקטנים. את עליו אפשר להוסיף לסלט. הם בעלי ערך תזונתי רב ומזכירים בטעמם חרדל. גם הקנה בולט בנוף שופע מים זה בתפרחתו הדומה למברשת שעירה ולבנה המתבדרת ברוח.
      • מ"בריכת גן עדן" נמשיך עוד כ-200 מטר עד למשטח חשוף של סלעים לבנים שכולו מחורץ בגומחות וחריצים. בצידו הימני (הדרומי) של משטח סלע זה נראה את הנקבה של -


      7. עין טמיר

        • באזורים רבים של הארץ מצויים מעיינות עם נִקְבות הבנויות בשיטה דומה. הנקבה חצובה בצלע הנחל או בבטן ההר, לעיתים עד למקום הנביעה, ומוליכה את המים לבריכת אגירה. לפני חציבתן של נקבות אלו נבעו המעיינות בצורה טבעית בקילוח דק מסדק בסלע. הקדמונים הבינו שאפשר להגביר את ספיקת המעיין על ידי חשיפה של השכבה נושאת המים בתת-הקרקע, וריכוז המים והולכתם באמצעות נקבה. גם כאן נחצבה הנקבה בדופן גדת הנחל כדי להגביר את ספיקת המעיין, שנקרא עין טמיר על שום היותו עלום ונסתר בתוך הנקבה. זהו מעיין שכבה הנובע באזור המגע שבין סלעי הדולומיט (תצורת סכנין) החדירים למים לבין המסלע שמתחתיו האטום יחסית (תצורת דיר חנא). סלעי תצורת סכנין עשירים בחללים קרסטיים, כדוגמת החלל המצוי בהמשך המנהרה.
        • ניכנס פנימה (להצטייד בפנס) כ-10 מטרים. בתחילה הכניסה צרה אבל בהמשך מתרחבת הנקבה וההליכה בתוך המים היא חוויה נהדרת. כמות המים משתנה מעונה לעונה. באביב המים יכולים להגיע בקצה הפנימי של הנקבה לגובה של כ-1 מטר. ובסוף הקיץ לחצי מטר. בקצה הנקבה יש מבוי סתום, שם נסוב על עקבותינו ונצא לפתח הנקבה.

        • מעין טמיר נעלה לגדה הנגדית (הצפונית) של נחל כזיב. לא נפנה מזרחה לאורך הנחל, בדרך הרחבה המסומנת בירוק, שמוליכה לעין זיו. אנו נעלה בשביל מסומן בכחול העולה לכיוון צפון, לעבר מכלאת אקלום ליחמורים שהושבו לנחל. לאחר כחצי שעה של טיפוס, עם הפסקות למנוחה בשביל התלול, נגיע לחניון זיתים, שם השארנו רכב.
        • מומלץ לשוב לפארק גורן לפיקניק בסיום הטיול.

        אין תגובות:

        הוסף רשומת תגובה