עין עקב- פנינה בלב מדבר

אחד המעיינות הקסומים והיפים ביותר בנגב הינו עין עקב תחתון. מעיין זה הוא למעשה שכבה בתוך סלעי הגיר של רמת עובדת והשחייה בו היא חווייה מיוחדת במינה ומאוד מומלצת! איך מגיעים: מבאר-שבע נוסעים דרומה בכביש מס' 40. פונים עם הכביש שמאלה בצומת טללים, וימנה בצומת חלוקים. חולפים על פני הפניה לקיבוץ שדה בוקר, ולאחר 3 ק"מ פונים שמאלה בעקבות השילוט לקבר בן גוריון ועין עובדת עד שמגיעים לנקודת התשלום בכניסה לשמורה . את המסלול אנו מתחילים במפגש שבילים על כביש הגישה לגן הלאומי עין עבדת. מנקודה זו נתחיל ללכת בשביל הרחב המסומן באדום לכיוון מזרח. ההליכה בשביל ארוכה ומתישה מעט, אך איננה קשה. לאחר כ-3.5 קילומטר של הליכה, נגיע למפגש עם שביל רחב נוסף המסומן בכחול, שנפנה בו ימינה ונמשיך ללכת באותו האופן, הפעם בערוצו של נחל עקב, כ-2 קילומטר נוספים. כעבור 2.5-2 שעות הליכה בסך הכול, נגיע לרחבת עפר, שבה חונים בדרך כלל רכבי שטח, ושממנה נותרו כ-15 דקות הליכה קלה אל המעיין. הנןף שנגלה לפנינו הוא מקסים ואנו מגיעים לבריכה עגולה, יפה ועמוקה, שמלאה במים בכל ימות השנה. המים שבבריכה הרחבה מעט מליחים, קרים ועמוקים, ומומלץ מאוד להיכנס אליהם בזהירות בגלל סכנת החלקה.    לאחר הרחצה בבריכה, חוזרים מעט על עקבותינו, ומיד לאחר 2 דקות נפנה שמאלה ונטפס אל מדרגת הסלע שמעלינו. כאן נפגוש בשביל מסומן בירוק, שנפנה בו ימינה (מערבה) לעבר מעלה דבשון ונתחיל לטפס על סלע הגיר הלבן. לאחר כ-15-10 דקות של עלייה נגיע לראש מעלה דבשון, שממנו נשקף נוף מקסים. אחרי שנסיים להתפעל מהנוף, נמשיך ללכת בשביל לכיוון צפון-מערב, ולאחר כ-3 קילומטר (כשעה ורבע של הליכה) נגיע לתצפית נהדרת נוספת הפעם על בקעת נחל צין ועל מדרשת שדה בוקר שמאחוריה. מכאן נותרו כ-2 קילומטר נוספים, שראשיתם בעלייה מתונה אל קו הרכס, והמשכם בירידה מעט תלולה אל כביש הגישה לגן הלאומי עין עבדת נקודת הסיום של המסלול, שם ממתינים הרכבים. המסלול אורך כ- 10 ק"מ וההליכה לוקחת בדרך כלל בסביבות 5-6 שעות. יש להתכונן לכך מראש בעיקר לאור העובדה כי מחשיך מוקדם. פעילות מעניינת באזור: "החבית השורקת" – אחת האטרקציות המדהימות באזור. זהו פתח של קידוח מים מסוף שנות השבעים, לעומק של 800 מטר. אבנים המושלכות לתוך הפיר נופלות במשך כמה שניות ויוצרות צלילים מדהימים של שריקות בדומה לשריקות של קליעים- פשוט מדהים! http://amudanan.co.il/#!wiki=P229587

התגלתה מצודת ה״חקרא״ - מעוזם האחרון של המתייונים

שרידי המצודה. צילום: אסף פרץ, באדיבות רשות העתיקות

בשנת 169 לפני הספירה, שנתיים לפני פרוץ מרד החשמונאים, בנה אנטיוכוס אפיפנס מצודה גדולה - ״החקרא״ (Aκρα - מצודה ביוונית) מדרום לבית המקדש. במצודה שהה חיל מצב סלאוקי ששלט על בית המקדש ועל סביבתו.

היתה זו מצודה אדירה, שלא נכבשה לאורך כל המרד וגם לאחר נצחונו של יהודה המכבי (״המקבי״), כיבושו, וטיהורו של בית המקדש ע״י החשמונאים. מצודת החקרא נותרה בשליטת חיל המצב הסלאוקי, ועימם שרידי המתייוונים שנותרו בארץ ישראל.

למעלה מ-19 שנים נוספות עמדה המצודה כשהיא מאיימת על המקדש וסביבותיו, ורק בכ"ג באייר, בשנת 141 לפנה"ס, הצליח שמעון החשמונאי לכבוש את המצודה ולהחריבה עד היסוד:

שהיו מצרים לבני ירושלים, ולא היו ישראל יכולים לצאת ולבוא מפניהם ביום, אלא בלילה, ומשגברה בית חשמונאי הגלו אותם משם. ואותו היום שעקרום עשאוהו יום טוב (סכוליון למגילת תענית)

רק אז הושלם ניצחון המכבים.

שנים רבות נעשו נסיונות לגלות היכן בדיוק שכנה החקרא, אך העובדה שנחרבה ע״י שמעון הקשתה מאד על זיהויה. בתום 9 שנות חפירה בניהולו של ד״ר דורון בן עמי יחד עם יאנה צ׳חנוביץ ושלומה כהן בחניון גבעתי, התגלו שרידים שלדברי ד״ר בן-עמי מאפשרים לזהות בוודאות גבוהה שאכן מדובר במצודת החקרא.

"תגלית מרעישה זו מאפשרת, לראשונה, לשחזר את המציאות היישובית ומראה העיר, ערב פרוץ מרד החשמונאים. הממצאים הארכיאולוגים החדשים מעידים על הקמתה של מצודה מבוצרת כהלכה, שנבנתה על מצוק הסלע הגבוה, שולטת על  מדרונותיה התלולים של גבעת עיר דוד. מצודה זו, חלשה מקרוב על כל דרכי הגישה אל המקדש, וניתקה אותו מחלקיה הדרומיים של העיר. המטבעות הרבים, מימי המלכים אנטיוכוס הרביעי ועד ימי אנטיוכוס השביעי, והמספר הרב של קנקני יין שיובאו מהמערב לירושלים והתגלו באתר, מספקים עדות לזמנה של המצודה, וכן לזהות הנוכרית של יושביה". 

בראיון ל״עמוד ענן״ סיפר ד״ר בן עמי שבאתר התגלו 3 תגליות חשובות, בנוסף לפריטים רבים, בהם ראשי חץ, אבני קלע, ואבני בליסטראות:

1. יסודות מגדל גדול שהיה חלק מהמצודה

2. חומה אדירה בצמוד למגדל. לב החומה חסר כיום אך ניתן לראות את האבנים הגדולות שמשני צידיה

3. ״חלקלקה״ - אלמנט הגנתי משופע שנבנה סמוך לחומה, העשוי שכבות עפר, אבנים וטיח, שנועד להרחיק את התוקפים מבסיס החומה. שיפוע זה הגיע עד לערוץ הטירופיאון - העמק שחצה את העיר בעת העתיקה, שהיווה מכשול נוסף במערכת שהגנה על המבצר. מטרת המכשול היתה הצבת קושי גדול על העברת מכונות מלחמה.

החלקלקה (צילום: יואב רופא)

הממצא הארכיאולוגי סותר לכאורה את הדברים שכתב יוסף בן מתיתיהו, על פיהם פירוק המצודה לקח שלוש שנים, והמצודה פורקה כליל עד לסלע היסוד. אם צודק יוספוס, הרי שזו אינה החקרא.

ידיות כדים לאחסון יין (אמפורות) עם כיתוב המעיד על יבוא היין מרודוס
(צילום: יואב רופא)

ידיות וראשי חץ על רקע האתר (צילום: יואב רופא)

צהוב עולה

בימים האחרונים גוברים הדיווחים של המטיילים השונים על פריחת החלמוניות ברחבי הארץ. עד כה התקבלו דיווחים על פריחה בהר חוזק שבגולן (הידוע גם כתל חזקה), ברכס בוקר שבדרום וברכס ירוחם.

החלמונית הוא פרח מרשים ויפהפה בצבע צהוב-חלמון זוהר, הפורח בסתיו. הוא גדול פיזית ויוצא ישר מתוך הקרקע, כאשר חלקו התחתון טמון באדמה. צורת הפרח כמשפך או פעמון הפוך צר. הפרח ריחני ומפריש צוף, והוא מואבק בידי פרפרי-יום ודבורים גדולות.

לאור העובדה שהחלמוניות גדלות בארץ רק בכמה עשרות אתרים מוגדרים היטב, ולרוב פורחות בתאריך קבוע למדי, הם הפכו ליעד פופולארי בקרב חובבי פרחים אשר עולים אליהם לרגל פעם בשנה. פריחתם נחשבת יפה ונדירה ומומלצת לצפייה. 

החלמוניות גדלות בארץ בחרמון, בגולן, בגליל העליון, ביהודה ובנגב. ראשונות החלמוניות לרוב פורחות ברכס חזקה בגולן בשביל הפסגה במירון, ובהדרגה זה מתפרשות לשאר הנקודות השונות. אתר פריחת החלמוניות הגדול ביותר בארץ-ישראל התגלה בשנת 2003 במזרח גוש עציון , קרוב ליישוב מעלה-רחבעם שבקרבת ההרודיון , ומספר הפרטים בו מוערך בכ-100,000-‏200,000.

לאור מזג האוויר הנוח והנעים, מומלץ בחום ללכת ולצפות בפריחה היפיפייה של החלמוניות ועל הדרך לשלב מסלול נחמד למשפחה. כמו למשל ביקור באגם ירוחם הסמוך לאזורי הפריחה ונמצא בגן לאומי ירוחם. הפארק מהווה אזור מחיה למגוון גדול של בעלי חיים וצמחים ובעונה זאת הוא מרהיב ביופיו. ניתן לטייל לאורך ערוץ הנחל אל שמורת החלמוניות הפורחות.

דרכי הגעה: הגן הלאומי משתרע מערבית לאגם ירוחם, ודרך גישה אליו יוצאת מכביש מס' 204, בצומת ירוחם. דרך זו מסומנת בכחול ומגיעה עד לסכר באגם ירוחם. מכאן יש להמשיך רגלית לאורך נחל רביבים לשטח הגן הלאומי. תצפית יפה לשטח הגן הלאומי נמצאת בהמשך השביל הכחול העולה לשמורת חלמוניות ירוחם.

ניתן ללכת לאורך המסלול המלא (דורש הקפצת רכבים) או ללכת דרומה לאורך הנחל לנקודות הפריחה ולחזור לרכב.

לחצו כאן להצגת מסלול הטיול על המפה

צילום: גיורא לב. מתוך אתר פיקיוויקי