מבצעי האביב חוזרים!

בעמוד ענן ניתן להתקין שני סוגי מפות לשימוש באפליקציה לטלפונים ולטבלטים ללא קישור לרשת:

מפות סימון שבילים של החברה להגנת הטבע בקנה מידה של 1:50,000,

ומפות שביל נט בקנה מידה של 1:25,000.

מפות סימון שבילים 1:50,000 של החברה להגנת הטבע

במחיר מיוחד של ₪249 בלבד במקום ₪360

מפות שביל נט  1:25,000 במחיר ₪299 במקום ₪390 

ניתן לרכוש את המפות במחיר המיוחד גם בתוך האפליקציה, בתפריט "מפות".

שתי המפות מציגות את כל סימוני השבילים הקיימים בשטח (כולל שביל ישראל). על מנת להחליט אילו מפות מתאימות לכם, מצורפים צילומי מסך של המפות השונות באזורים שונים בארץ.

מועדים לשמחה וטיולים נעימים!

יואב וצוות עמוד ענן

מפות סימון שבילים ומפות שביל נט - צילומי מסך

<  מימין - מפות סימון שבילים 1:50,000

משמאל - מפות שביל נט 1:25,000 >

מבצעי מפות

מבצע חגים למפות ללא קישור לרשת לחברי עמוד ענן.

בעמוד ענן ניתן להתקין שני סוגי מפות לשימוש באפליקציה לטלפונים ולטבלטים ללא קישור לרשת:

מפות סימון שבילים של החברה להגנת הטבע בקנה מידה של 1:50,000,

ומפות שביל נט בקנה מידה של 1:25,000.

מפות סימון שבילים 1:50,000 של החברה להגנת הטבע

במחיר מיוחד של ₪249 בלבד במקום ₪360

מפות שביל נט  1:25,000 במחיר ₪299 במקום ₪390 

השנה ניתן לרכוש את המפות במחיר המיוחד גם בתוך האפליקציה, בתפריט "מפות".

שתי המפות מציגות את כל סימוני השבילים הקיימים בשטח (כולל שביל ישראל). על מנת להחליט אילו מפות מתאימות לכם, מצורפים צילומי מסך של המפות השונות באזורים שונים בארץ.

מועדים לשמחה וטיולים נעימים!

יואב וצוות עמוד ענן

מפות סימון שבילים ומפות שביל נט - צילומי מסך

<  מימין - מפות סימון שבילים 1:50,000

משמאל - מפות שביל נט 1:25,000 >

נפלאות נחל כזיב: מסלול מעגלי

עורך המסלול: דוד תירוש

אחד הטיולים היפים בארץ, בכל עונות השנה ובמיוחד בקיץ, הוא הטיול בנחל כזיב. נחל שזורם כל השנה, בריכות טבילה, מבצר צלבני ושפע ירוק גלילי. המסלול מיועד למשפחות מיטיבות-לכת, ואורכו כתשע שעות (יום שלם).

אפשר לטייל בנחל בכמה מסלולים. להלן מתואר מסלול מעגלי, המתאים למטיילים שבאים ברכב אחד. הבאים בכמה כלי רכב יוכלו לטייל במסלול הלא-מעגלי.

מידע נוסף, רחב ומעמיק, וכן אופציות טיול נוספות, אפשר למצוא בספר "הולכים מים אל ים" בהוצאת יד בן צבי.

טיפ: כדי להמנע מעומס בימי החג וחול המועד, מומלץ מאד להגיע לשמורה (כמו גם לכל השמורות האחרות) מוקדם ככל האפשר. לקראת השעה 10:00-11:00 מגיעים רכבים רבים לכל השמורות, אבל מי שמגיע מוקדם בבוקר לא רק נמנע מפקקים בכביש, אלא גם זוכה לטיול שקט.

מסלול מעגלי: חניון הילה – מונפור – עין טמיר – חניון הילה (כ-9 ק"מ)

לחצו להצגת המסלול במחשב ולטיול באמצעות עמוד ענן

החניון (אל תצפו לעננים כאלה בקיץ)

נקודת התחלה וסיום (לחצו לניווט ב-Waze)

ניסע בכביש 89 (מנהריה למעלות) ונפנה צפונה בכניסה המערבית ליישוב מעיליא. נמשיך עם הכביש ישר בעליה לתוך הכפר, הכביש מתעקל שמאלה, יוצא ממעיליא ומגיע לכניסה ליישוב הילה. נמשיך ישר מערבה בדרך עפר עם סימון שבילים (סמ"ש) באדום. לאחר כ-200 מטר מהכניסה להילה נחלוף על פני דרך בסמ"ש שחור הפונה שמאלה ונמשיך ישר עם הדרך האדומה. לאחר כ-600 מטר מהכניסה להילה נגיע למפגש שבילים נוסף - שביל כחול פונה שמאלה ואנו נמשיך ימינה  עוד כ-200 מטר אל מגרש חניה, בו נשאיר את כלי הרכב (החנייה בתשלום אבל אפשר לחנות בחוץ).

ממגרש החניה יוצאים שני שבילים: שביל בסמ"ש אדום באורך 1.3 ק"מ היורד למונפור, ובו נתחיל את המסלול; שביל בסמ"ש שחור ההולך מזרחה, ובו נשוב. נרד בדרך העפר האדומה, שהופכת בהמשך לשביל אל-

1. הירידה למונפור 

• לאחר כמה מאות מטרים הנוף נפתח ואנו יורדים מערבה, לאורך הגדה הדרומית של נחל כזיב. נעבור ליד תצפית אל המבצר וניכנס לסדק של החפיר המזרחי [1]. מהקצה הדרומי של חפיר זה אפשר להבחין בדרך צלבנית עתיקה העולה אל מעיליא דרך חורבת נחת, בה נמצאת מחצבה גדולה שממנה הובאו האבנים לבניית מונפור.
• ביציאה מהחפיר השביל פונה ימינה. נעלה במדרגות משמאל, למשטח סלע [2] שממנו נשקפת תצפית מרשימה מערבה אל המבצר ואל החפיר המערבי [3]. בטרם נרד מהתצפית כדאי ללכת על השלוחה כ-20 מטר מזרחה ובזהירות להשקיף לסדק שהורחב ושימש חפיר מזרחי [1]. נרד חזרה לשביל האדום, נחצה את שולי החפיר המערבי [3] המלא באבני בנייה ענקיות שהידרדרו מהמבצר ונעלה אל מגדל העוז.

2. המונפור 

• מבצר מונפור שפירושו בצרפתית "ההר החזק" (Montfort) מוכר בעיקר בזכות היותו מרכז הפעילות של האבירים הצלבניים הטבטונים. מסדר זה נוסד בעכו בשנת 1198 בעקבות מסע הצלב השלישי. ראשיתו בהתארגנות של אבירים גרמנים בתוך המסדר ההוספיטלרי, והמשכו כמסדר עצמאי. ההיסטוריה של המבצר שנקרא גם "המבצר החדש" (Castellum Novus), החלה עוד קודם לזמן ייסוד המסדר הטבטוני.
• לאחר הכיבוש הצלבני של ארץ ישראל במאה ה-12 היה אזור הגליל המערבי חלק מנחלת בית המלוכה הצלבני. לימים עברו חלקים מהנחלה לידי משפחות אצולה שונות, ובשנת 1220 לערך הטבטונים קנו את האזור. מתעודות צלבניות עולה כי בשנים 1226-1227 הם החלו בבניית המבצר ושמו הוסב ל"שטרקנברג" (Starkenberg) - תרגום לגרמנית של השם הצרפתי מונפור.
• מדוע בחרו הטבטונים לבסס את מסדרם דווקא במקום זה? הסיבה העיקרית לכך קשורה לסכסוכים הפנימיים שהתגלעו בתקופה זו בין אבירי המסדר הטבטוני לבין שני מסדרי האבירים הצלבניים הוותיקים יותר בארץ ישראל, המסדר הטמפלרי והמסדר ההוספיטלרי. עקב הסכסוך נאלצו הטבטונים לעזוב את עכו, בירת ממלכת הצלבנים בארץ ישראל במאה ה-13, ולמצוא לעצמם משכן חדש. האבירים העתיקו את מפקדת המסדר וכן את הארכיון והאוצרות הרבים שבבעלותם אל המבצר הגלילי המוגן, ובמשך 45 שנה, עד נפילתו לידי המוסלמים, המשיכו לבצרו ולהרחיבו. בשנת 1271 נכנע המבצר לפני בייברס הממלוכי והמקום ננטש. בתקופה העות'מאנית כונו שרידי המבצר "קלעת אל קֻרַיְן", "מבצר הקרן הקטנה", בגלל השלוחה שהוא בנוי עליה, שצורתה כצורת קרן. נחל כזיב הזורם למרגלות המבצר ואדי אל קֻרַיְן.

• מגדל העוז [4]. נעלה במדרגות שמימין, אל הרחבה המרוצפת. כבר ממבט ראשון לסביבה ניכר כי מגדל העוז חולש על נקודת התורפה של המבצר - השלוחה המתחברת אליו ממזרח. במרכז המגדל היה חדר מרכזי מקורה, וממנו הוליכו פתחים לחדרים שמסביב. מתחת לרצפת החדר מצויה בריכת מים גדולה שפתחה סמוך לקצה המדרגות. נראה כי בריכה זו שימשה הן בזמנים של שגרה והן בעתות חרום, כאשר הוטל מצור על המבצר. מבצר המונפור צמח מגרעין של מגדל העוז ושל המבנה המרכזי (להלן) והורחב לכיוון מערב. החפיר [3], שרוחבו 20 מטר ועומקו 11 מטר, נועד לחזק את הגנת המבצר ולנתקו מן השלוחה המזרחית השולטת עליו.
• המבנה המרכזי. נרד ונפנה ימינה אל גת נאה [5] ובה משטח דריכה מרוצף ובור איגום, וצינור להולכת התירוש מחבר ביניהם. זה היה אחד המקומות שבהם הפיקו האבירים יין לצורכיהם. דרך בור המים [6] ניכנס לאולם המרכזי [7]. מכלול זה, שאורכו כ-50 מטר, עבר כמה שינויים במבנהו. שלוש שורות בנות שבעה עמודים גותיים כל אחת אפשרו בניית תקרה עם קשתות גותיות. קשתות אלו יחד עם חלקי ויטראז'ים שנמצאו במקום מעידים שזו הייתה כנסיית המבצר. 

• בקיר המערבי של המבנה המרכזי, בצדו הימני (צפוני) פתח. נעבור בפתח ונכנס אל-

• המערכת המערבית. שרידי אולם מפואר [8]. במרכז האולם ניצב עמוד מתומן לתמיכת התקרה. גודלו של האולם וצורתו מעידים כי כאן היה האולם העיקרי של המבצר. מקובל לזהותו עם אולם הטקסים אשר שימש גם חדר האוכל (הרפקטוריום) של האבירים. הקיר שדרכו נכנסנו אל האולם בנוי מעל מדרגת סלע ונראים בו שרידים של חרכי ירי שנסתמו. נראה שבתחילה היה זה הקיר החיצוני המערבי, ועם הרחבת המבצר מערבה הוא הפך לקיר פנימי.

• נחזור מבעד לפתח שבקיר, נפנה שמאלה ונרד בשורת המדרגות. נרד בשביל אל-

• המערכת התחתונה. משמאלנו נראה שני אולמות קמורים גדולים [9], הנמצאים מתחת לאולם [8]. ייתכן שהאולמות הקמורים היו מחסני המבצר. אולמות אלה והמבנה שמעליהם הם חלק מהמערכת המערבית שנבנתה בעת הרחבת המבצר. מלפנים ומימין נראה את מגדל השער הפנימי [10]. מהמגדל המקורי שרדו שלוש קומות: בקומה התחתונה נמצא השער, ובקומה האמצעית יש חרך ירי שממנו אפשר היה להגן על הכניסה. בקומה העליונה של המגדל נראים זיזים אופייניים לשער צלבני. נראה כי בשלבים מוקדמים יותר, ולפני שנבנתה החומה החיצונית, היה ממוקם כאן השער העיקרי למבצר והוא שימש את הבאים מצפון. אחרי בניית החומה הנרחבת יותר הפך שער זה לשער פנימי.
• כיבוש המבצר. ביוני 1271, חמש שנים לאחר ניסיונו הראשון של ביברס לכבוש את המונפור הוא שב לצור עליו. ניכר שהפעם למד את שיעורו והביא עימו חיל הנדסה. החיילים הצליחו להתקרב למבצר מדרום, ואחרי מאמצים רבים עלה בידם לחפור מתחת לחומה החיצונית הדרומית (ה"רבאד") שהגנה על המבצר [11] ולמוטטה. הכובשים נכנסו אל המבצר לרגלי המערכת המערבית, כשהסולטאן מבטיח סכומי כסף גדולים עבור כל אבן שתיעקר מהחומה. האבירים הצלבניים, בפיקודו של אנו פון סנגרהאוזן ראש המסדר הטבטוני, המשיכו להתגונן בעקשנות מתוך שטח המבצר, אולם לאחר כשבוע החליטו להיכנע לכוחות הצרים העדיפים. בייברס התיר לטבטונים לעבור לעכו בלי נשק אך עם הרכוש הנייד לרבות הכסף, האוצרות, והארכיב הגדול של המסדר. נסו לדמות בעיני רוחכם את השיירה הטבטונית המתנהלת לאִטה לאורך הנחל מערבה, בין עצי הדולב וסבך הפטל הקוצני לכיוון עכו.
• ממגדל השער נצא מהמבצר דרך פִרצה בקיר התמך. כ-20 מטר אחרי הפִרצה נראה משמאל מגלשת מים ששמשה לסילוק מי השופכין מהמבצר. 

נרד בשביל האדום ונגיע אל-

3. בית חווה צלבני

• מולנו מבנה בן קומותיים, שהוקם במאה ה-12, ככל הנראה עוד לפני שנבנה מבצר מונפור. אפשר להבחין בשני שלבי בנייה: תחילה נבנתה הקומה התחתונה, והיא שימשה כטחנת קמח מסוג מגלש. מאוחר יותר שימשה גם כמקום מגורים של פועלי החווה שעיבדו חלקות בנחל והפעילו את טחנת הקמח. בשלב השני הוארך המבנה מערבה ונוספה לו הקומה העליונה.
• נעלה בזהירות מצד מערב לקומה העליונה של המבנה (אין לעלות אם קיימים בשטח שלטי איסור טיפוס מחמת סכנה). קומה זו בנויה בפאר רב ואפשר לראות בה קמרונות מרשימים בסגנון גותי. נראה שהיא נבנתה כאשר מבצר המונפור כבר היה קיים, והמבנה שימש אכסניה לעולי רגל ולאורחי המבצר.
• סכר - ממזרח לבית החווה ובסמוך לו ניצב קיר, שערוץ הנחל קטעו. אלו שרידי סכר שבנו הצלבנים למלוא רוחב נחל כזיב כדי לאגום את מי הנחל ולהעלות את מפלסם, לצורך השקיית החלקות החקלאיות והפעלת טחנת הקמח.

• מצומת השבילים נמשיך מזרחה בדרך עפר רחבה, מסומנת בירוק, לאורך הגדה השמאלית (צפונית) של הנחל. בקטע זה הדרך חשופה ברובה. כ-15 דקות הליכה מן הסכר, ולאחר שנחצה פעמיים את הנחל, נגיע אל-

4. טחנת הקמח "אום אל פורן"

• זוהי אחת מטחנות הקמח הרבות שנבנו באפיק נחל כזיב. האמה שהוליכה מים אל ארובת הטחנה נראית על גג המבנה, בניצב לדרך העפר. נרד ימינה בשביל המתחיל ליד העץ הסמוך לקיר המערבי. מהשביל נוכל לראות את מקמר התא שבו הוצב המתקן שהניע את אבני הרחיים. כפות ההנעה של מתקן זה סובבו בכוח המים שנפלו מגובה רב דרך הארובה. המתקן לא שרד. 

בקצה השביל ניכנס לפתח הטחנה, הנמצא בצידה הדרומי והתחתון. את פנינו תקדם אפלולית קרירה. ניכר כי החדר שמשמאלנו שימש לטחינה, שכן רואים בו את הפתח המרובע שדרכו עלה המוט אשר סובב את גלגל הריחיים. מבחוץ אפשר לראות כי חלקו התחתון של בית הטחנה בנוי מאבנים גדולות במיוחד, ויש הסוברים כי נלקחו ממצודת מונפור. על פי מסורת ערבית מקומית, המסתמכת על שם הטחנה בערבית (פוּרְן – תנור אפיה בערבית), שכנה במקום המאפיה של מבצר מונפור, אך הממצאים בשטח אינם תומכים במסורת זו.

• טחנת אום אל פורן שימשה גם כמכמרה, מקום להפקת שמן זית מהגפת בעצירה משנית, לאחר שנסחט ממנה השמן בצורה המקובלת. טחנה זו היא אחת משש טחנות, בין עין זיו למונפור, שבנה או שיקם ג'וברן סעד במחצית השנייה של המאה ה-19. עם הקמת טחנות קמח המופעלות באמצעות מנוע בתרשיחא, החל מ-1932, החלה גסיסתן של טחנות הכזיב. בקטע זה של הנחל פסקו הטחנות לפעול לפני קום מדינת ישראל.

• נמשיך ללכת מזרחה. כחצי ק"מ מהטחנה, ולאחר שהדרך חוצה פעמיים את הנחל, נגיע למסעף שבילים (172683/1272734). שביל שחור מטפס על הגדה השמאלית (צפונית) אל מושב גורן. אנו נמשיך בשביל ירוק צר המסתעף מהדרך הרחבה וממשיך מזרחה בגדה הימנית (דרומית של הנחל). השביל יוביל אותנו לאחד הקטעים היפים ביותר של נחל כזיב, אל-

5. "הנחל הקסום" 

• גדות הנחל מכוסות כאן בחורש ים-תיכוני צפוף ומוצל ששולט בו אלון מצוי. הנחל הזורם, בעיקר בחורף ובאביב אך גם בקיץ, יוצר בריכות ומפלונים רבים המזמינים להשתכשך בהם. השביל עולה במתינות במעלה הנחל הקסום שבאפיקו קורצות בריכות צלולות ומוצלות.
• בין עצי החורש שעל המדרונות סביב בולטת בסתיו אלה ארץ-ישראלית, שעליה מאדימים לקראת השלכת. רוב עצי האלה בארץ ישראל גדלים בצורת שיחים גדולים, בעלי גזעים אחדים. הסיבות לכך הן הכריתה, רעיית היתר והשריפות המתרחשות מפעם לפעם. לעיתים נראים על ענפי האלה מעין תרמילים מוארכים דמויי בננה, שצבעם משתנה מירוק עד לאפור. אלה הם עפצים הנוצרים בתגובה לפעילות הכנימה עפצית קרן. היא מטילה את ביציה על העלים והענפים. העץ מגיב לעקיצת החרק ביצירת רקמת צמח בלתי תקינה (מעין יבלת) בדמות בננה – העפץ. בתוך העפץ מוצאים זחלי הכנימה מזון ומחסה. כנימה אחרת, עפצית כדורית, גורמת להיווצרות עפצים כדוריים. כל מין כנימה יוצר עפצים רק על מין האלה האופייני לו, אבל על מין אלה אחד יכולים להופיע עפצים שיצרו מינים שוני של כנימות.
• בחורש הצפוף בולט גם ער אציל (דפנה), שלעליו ריח אופייני והם משמשים לתיבול ירקות כבושים. עלי הדפנה שימשו גם לקליעת זר על ראשם של מנצחי התחרויות ביוון העתיקה. לעץ שגובהו 2-6 מ', יש בסיס גזע מורחב, מעין חבית האוגרת מזון, ובזכותה הוא יכול לחדש את צמיחתו במהירות לאחר שרפה. בצמחיה העשירה של החורש משתלבים גם עצי אדר סורי וכליל החורש, שפריחתו הוורודה מעטרת את החורש בסוף החורף. סמוך לאפיק הזורם רואים עצי דולב ענקיים, עצי ערבה וסבך של פטל - צמחיה הזקוקה לכמות גדולה של מים.

• לאחר כחצי שעה הליכה ממסעף השבילים השביל הירוק חוצה את הנחל ועובר לגדה הצפונית. כאן אנו מטפסים קלות ליד קטלב אדום גזע ועולים אל-

6. "בריכת הנקיק"

• עולים אל משטח סלע חשוף. בקצה המשטח, תאווה לעיניים, נמצאת בריכת הנקיק. מפל מים נופל אל בריכה עמוקה בתוך נקיק צר. אפשר להחליק עם המפל אל תוך הבריכה, לשחות לאורך הנקיק, ובסיומו ללכת כמה עשרות מטרים במורד הערוץ הזורם, בחזרה לשביל הירוק ליד הקטלב שהוזכר לעיל.
• הקטלב הוא אחד העצים הבולטים ביותר בחורש. קליפת הגזע של הקטלב אדומה בדרך כלל ויוצאת דופן בין העצים האחרים. נראה כי לכן היא היוותה מקור לכמה אגדות. אחת מהאגדות מספרת על אב ובנו שהתאהבו באותה נערה יפהפייה. פרצה ביניהם תגרה ובמהלכה הניף הבן את מקלו על אביו והרגו במכה אדירה. מהמקל המוכתם בדם, צמח עץ בעל גזע אדום הנקרא בערבית "קאתיל" – הקוטל, ובעברית נקרא שמו קטל-אב. הגרסה לתיירים היא cut-love. הקליפה, שכבתו החיצונית של העץ, מתקלפת מדי שנה ומתחתיה נחשפת קליפה בגווני ירוק, המשנה את צבעה מאוחר יותר לאדום. תכונה זאת של השלת הקליפה מוסברת כהתאמה לחיים באזורים לחים בהם מרובים האפיפיטים (צמחים הגדלים על צמחים אחרים). כך מורחק מהעץ כל צמח שהחל להתיישב על קליפתו. במרס-אפריל מופיעים פִּרחי עץ הקטלב באשכולות בהירים שצבעם קרם עד לבן. הפרחים דמויי כד שפתחו פונה כלפי מטה ובצדו העליון יש "חלונות" שקופים למחצה. החרק שנכנס לתוך הפרח וסיים ליהנות מהצוף והאבקה, נאלץ להסתובב סחור סחור עד שהוא מוצא את הדרך הנכונה החוצה, בינתיים הוא נעטף באבקה רבה וכך גדל הסיכוי שהוא יצליח להפרות את הפרח הבא. הפרי מבשיל באוקטובר-נובמבר ואז צבעו אדום עד שחור וניתן לאכילה. העצה של הקטלב קשה ועמידה בפני ריקבון ולכן שימשו הגזע וענפי העץ לייצור כלים ולקירוי גגות. משום כך נכרת הקטלב יותר מכל עצי החורש בארץ.

• נמשיך בדרכנו מבריכת הנקיק בשביל המדלג חליפות מגדה אחת של הנחל לשנייה. לאחר כ-10 דקות נגיע למסעף שבילים. שביל מסומן בשחור עולה ימינה (דרומה) לעבר היישוב הילה. אנו נמשיך בשביל הירוק עוד כ-100 מ' ומול עינינו תתגלה-

7. "בריכת גן עדן" 

• בריכת מים גדולה שמימיה צלולים רוב ימות השנה. מפל קטן נופל אליה, והיא עטורה בחורש שצבעיו משתנים בהתאם לעונות השנה. גן עדן אמרנו כבר? כאן מומלץ לנוח ולרחוץ במי הנחל שמקבל את מימיו ממעיין עין טמיר, אליו נגיע בהמשך. בניגוד למעיינות אחרים בנחל, מי המעיין אינם נאספים לצינור, ולכן סביבה זו קרובה למצב "הטבעי" ומדגימה לנו כיצד נראה הנחל בעבר, לפני שמי הנחל נתפסו והועברו לשימוש יישובי האזור. הזרימה החופשית של המים יוצרת כאן נוף של נחל איתן, בריכות עם דגים, מפלים קטנים וצמחיית נחלים עשירה. הצמחים הבולטים פה הם ערברבה שעירה, הפורחת בסגול-ורוד במשך כל הקיץ והסתיו, ממאי עד דצמבר, נענע משובלת, שריח המנתה שלה נישא באוויר ואפשר לחלוט ממנה תה וגרגר נחלים הבולט בפרחיו הלבנים הקטנים. את עליו אפשר להוסיף לסלט. הם בעלי ערך תזונתי רב ומזכירים בטעמם חרדל. גם הקנה בולט בנוף שופע מים זה בתפרחתו הדומה למברשת שעירה ולבנה המתבדרת ברוח.

• מ"בריכת גן עדן" נמשיך עוד כ-200 מטר עד למשטח חשוף של סלעים לבנים שכולו מחורץ בגומחות וחריצים. בצידו הימני (הדרומי) של משטח סלע זה נראה את הנקבה של -

8. עין טמיר

• באזורים רבים של הארץ מצויים מעיינות עם נִקְבות הבנויות בשיטה דומה. הנקבה חצובה בצלע הנחל או בבטן ההר, לעיתים עד למקום הנביעה, ומוליכה את המים לבריכת אגירה. לפני חציבתן של נקבות אלו נבעו המעיינות בצורה טבעית בקילוח דק מסדק בסלע. הקדמונים הבינו שאפשר להגביר את ספיקת המעיין על ידי חשיפה של השכבה נושאת המים בתת-הקרקע, וריכוז המים והולכתם באמצעות נקבה. גם כאן נחצבה הנקבה בדופן גדת הנחל כדי להגביר את ספיקת המעיין, שנקרא עין טמיר על שום היותו עלום ונסתר בתוך הנקבה. זהו מעיין שכבה הנובע באזור המגע שבין סלעי הדולומיט (תצורת סכנין) החדירים למים לבין המסלע שמתחתיו האטום יחסית (תצורת דיר חנא). סלעי תצורת סכנין עשירים בחללים קרסטיים, כדוגמת החלל המצוי בהמשך המנהרה.
• ניכנס פנימה (להצטייד בפנס) כ-10 מטרים. בתחילה הכניסה צרה אבל בהמשך מתרחבת הנקבה וההליכה בתוך המים היא חוויה נהדרת. כמות המים משתנה מעונה לעונה. באביב המים יכולים להגיע בקצה הפנימי של הנקבה לגובה של כ-1 מטר. ובסוף הקיץ לחצי מטר. בקצה הנקבה יש מבוי סתום, שם נסוב על עקבותינו ונצא לפתח הנקבה.

מעין טמיר נחזור בשביל הירוק כ-300 מטר. נעבור דרך בריכת גן עדן ונגיע למסעף שבילים שממנו שביל מסומן בשחור עולה שמאלה (דרומה) לעבר היישוב מצפה הילה.

9. העליה לחניון הילה 

• לאחר כ-40 דקות של עליה מתונה בשביל ארוך אך מוצל ונעים, נגיע לצומת שבילים: השביל הכחול ממשיך צפונה לקרן ברתות, ואנו נמשיך מערבה בשביל השחור. נעבור מצפון ליישוב הילה, נצא לשטח הפתוח ונחצה בתה של סירה קוצנית ושיחי לוטם. לאחר כ-20 דקות הליכה מצומת השבילים נגיע חזרה לחניון בו השארנו את הרכב.

נפלאות נחל כזיב: מסלול לא מעגלי

עורך המסלול: דוד תירוש

אחד הטיולים היפים בארץ, בכל עונות השנה ובמיוחד בקיץ, הוא הטיול בנחל כזיב. נחל שזורם כל השנה, בריכות טבילה, מבצר צלבני ושפע ירוק גלילי.

אפשר לטייל בנחל בכמה מסלולים. להלן מתואר מסלול לא מעגלי, המתאים למטיילים שבאים בכמה כלי רכב. הבאים ברכב אחד יוכלו לטייל במסלול המעגלי.

מידע נוסף, רחב ומעמיק, וכן אופציות טיול נוספות, אפשר למצוא בספר "הולכים מים אל ים" בהוצאת יד בן צבי.

טיפ: כדי להמנע מעומס בימי החג וחול המועד, מומלץ מאד להגיע לשמורה (כמו גם לכל השמורות האחרות) מוקדם ככל האפשר. לקראת השעה 10:00-11:00 מגיעים רכבים רבים לכל השמורות, אבל מי שמגיע מוקדם בבוקר לא רק נמנע מפקקים בכביש, אלא גם זוכה לטיול שקט.

 מסלול לא מעגלי: פארק גורן – נחל כזיב - חניון הזיתים (משך ההליכה: 5-6 שעות)

לחצו להצגת המסלול במחשב ולטיול באמצעות עמוד ענן

נקודת ההתחלה (לחצו לניווט ב-Waze): מצומת בצת, שמצפון לנהריה, נפנה מזרחה בכביש 899 (כביש הצפון). לאחר כ-13 ק"מ נעבור את קיבוץ איילון מצד שמאל, ולאחריו נראה שלט ברור המורה ימינה לפארק גורן. נפנה, ניסע כמה דקות בתוך החורש, ונחנה ברחבת חניה גדולה עם שולחנות לפיקניק. נלך כ-100 מ' בשביל מרוצף אל מצפור המונפור. לחצו לניווט לנקודת ההתחלה באמצעות Waze

הקפצת רכב לנקודת הסיום (לחצו לניווט ב-Waze): נמשיך מזרחה בכביש שבפארק. במקום בו הכביש מתעקל שמאלה, נפנה ימינה לדרך הסלולה על גדת הנחל. לאחר כ-2 ק"מ בדרך זו נגיע ל"חניון זיתים" (ממנו נמשך שביל כחול לנחל). לחצו לניווט לנקודת הסיום באמצעות Waze

1. מצפור המונפור 

• המצפור ממוקם בשוליו הדרומיים של הפארק, על שפת המצוק, ויש בו מרפסת תצפית וספסלי אבן הערוכים כתאטרון פתוח. מהמצפור נשקפת תצפית נוף מרהיבה על מדרונותיו התלולים של נחל כזיב ועל שרידיו המרשימים של מבצר מונפור (מכונה גם מונפורט בעקבות שמו הצרפתי  MontFort - ההר החזק). 
• מבצר המונפור אינו שומר על דרך ואינו חולש על שטח. אם כך, לשם מה נבנה ועל ידי מי? במאה ה-13 עכו הייתה בירת ממלכת הצלבנים בארץ ישראל. בעקבות סכסוכים פנימיים שהתגלעו בין אבירי המסדר הטבטוני לבין מסדרי האבירים הטמפלרי וההוספיטלרי - נאלצו הטבטונים לעזוב את עכו. הם העתיקו את מפקדת המסדר וכן את הארכיון והאוצרות הרבים שבבעלותם אל המבצר המוגן, ובמשך 45 שנה המשיכו לבצרו ולהרחיבו. בשנת 1271 נכנע המבצר לפני בייברס הממלוכי ויושביו הורשו לעבור לעכו.

המבצר נבנה בקצה שלוחה הררית. ערוץ הנחל מגן עליו משלושה עברים, ומצד מזרח הוא מנותק מהשלוחה באמצעות חפיר. בנקודת התורפה, מעל החפיר, ניצב מגדל עוז (דונז'ון) הבנוי אבני ענק וחולש על השלוחה. המטפסים למבצר ייראו חומות, מגדלים, שרידי כנסייה, מרתפים, קמרונות ובורות מים. 

• מהקצה המערבי של המצפור נרד בשביל יפה, מסומן אדום. לאורך הדרך עצי אלון מצוי, אלה ארצישראלית, חרוב ובר זית, ושפע של פריחה באביב. לאחר כחצי שעה נגיע לצומת שבילים אדום וירוק (171623/1272386) ליד המעיין הקטן עין מצור (דר אבו עוקצה, בערבית). נחצה את הנחל לגדה הדרומית אל-

2. בית חווה צלבני

• מולנו מבנה בן קומותיים, שהוקם במאה ה-12, ככל הנראה עוד לפני שנבנה מבצר מונפור. אפשר להבחין בשני שלבי בנייה: תחילה נבנתה הקומה התחתונה, והיא שימשה כטחנת קמח מסוג מגלש. מאוחר יותר שימשה גם כמקום מגורים של פועלי החווה שעיבדו חלקות בנחל והפעילו את טחנת הקמח. בשלב השני הוארך המבנה מערבה ונוספה לו הקומה העליונה.
• נעלה בזהירות מצד מערב לקומה העליונה של המבנה (אין לעלות אם קיימים בשטח שלטי איסור טיפוס מחמת סכנה). קומה זו בנויה בפאר רב ואפשר לראות בה קמרונות מרשימים בסגנון גותי. נראה שהיא נבנתה כאשר מבצר המונפור כבר היה קיים, והמבנה שימש אכסניה לעולי רגל ולאורחי המבצר.
• סכר - ממזרח לבית החווה ובסמוך לו ניצב קיר, שערוץ הנחל קטעו. אלו שרידי סכר שבנו הצלבנים למלוא רוחב נחל כזיב כדי לאגום את מי הנחל ולהעלות את מפלסם, לצורך השקיית החלקות החקלאיות והפעלת טחנת הקמח.

• מצומת השבילים נמשיך מזרחה בדרך עפר רחבה, מסומנת בירוק, לאורך הגדה השמאלית (צפונית) של הנחל. בקטע זה הדרך חשופה ברובה. כ-15 דקות הליכה מן הסכר, ולאחר שנחצה פעמיים את הנחל, נגיע אל-

3. טחנת הקמח "אום אל פורן"

• זוהי אחת מטחנות הקמח הרבות שנבנו באפיק נחל כזיב. האמה שהוליכה מים אל ארובת הטחנה נראית על גג המבנה, בניצב לדרך העפר. נרד ימינה בשביל המתחיל ליד העץ הסמוך לקיר המערבי. מהשביל נוכל לראות את מקמר התא שבו הוצב המתקן שהניע את אבני הרחיים. כפות ההנעה של מתקן זה סובבו בכוח המים שנפלו מגובה רב דרך הארובה. המתקן לא שרד. 

בקצה השביל ניכנס לפתח הטחנה, הנמצא בצידה הדרומי והתחתון. את פנינו תקדם אפלולית קרירה. ניכר כי החדר שמשמאלנו שימש לטחינה, שכן רואים בו את הפתח המרובע שדרכו עלה המוט אשר סובב את גלגל הריחיים. מבחוץ אפשר לראות כי חלקו התחתון של בית הטחנה בנוי מאבנים גדולות במיוחד, ויש הסוברים כי נלקחו ממצודת מונפור. על פי מסורת ערבית מקומית, המסתמכת על שם הטחנה בערבית (פוּרְן – תנור אפיה בערבית), שכנה במקום המאפיה של מבצר מונפור, אך הממצאים בשטח אינם תומכים במסורת זו.

• טחנת אום אל פורן שימשה גם כמכמרה, מקום להפקת שמן זית מהגפת בעצירה משנית, לאחר שנסחט ממנה השמן בצורה המקובלת. טחנה זו היא אחת משש טחנות, בין עין זיו למונפור, שבנה או שיקם ג'וברן סעד במחצית השנייה של המאה ה-19. עם הקמת טחנות קמח המופעלות באמצעות מנוע בתרשיחא, החל מ-1932, החלה גסיסתן של טחנות הכזיב. בקטע זה של הנחל פסקו הטחנות לפעול לפני קום מדינת ישראל.

• נמשיך ללכת מזרחה. כחצי ק"מ מהטחנה, ולאחר שהדרך חוצה פעמיים את הנחל, נגיע למסעף שבילים (172683/1272734). שביל שחור מטפס על הגדה השמאלית (צפונית) אל מושב גורן. אנו נמשיך בשביל ירוק צר המסתעף מהדרך הרחבה וממשיך מזרחה בגדה הימנית (דרומית של הנחל). השביל יוביל אותנו לאחד הקטעים היפים ביותר של נחל כזיב, אל-

4. "הנחל הקסום" 

• גדות הנחל מכוסות כאן בחורש ים-תיכוני צפוף ומוצל ששולט בו אלון מצוי. הנחל הזורם, בעיקר בחורף ובאביב אך גם בקיץ, יוצר בריכות ומפלונים רבים המזמינים להשתכשך בהם. השביל עולה במתינות במעלה הנחל הקסום שבאפיקו קורצות בריכות צלולות ומוצלות.
• בין עצי החורש שעל המדרונות סביב בולטת בסתיו אלה ארץ-ישראלית, שעליה מאדימים לקראת השלכת. רוב עצי האלה בארץ ישראל גדלים בצורת שיחים גדולים, בעלי גזעים אחדים. הסיבות לכך הן הכריתה, רעיית היתר והשריפות המתרחשות מפעם לפעם. לעיתים נראים על ענפי האלה מעין תרמילים מוארכים דמויי בננה, שצבעם משתנה מירוק עד לאפור. אלה הם עפצים הנוצרים בתגובה לפעילות הכנימה עפצית קרן. היא מטילה את ביציה על העלים והענפים. העץ מגיב לעקיצת החרק ביצירת רקמת צמח בלתי תקינה (מעין יבלת) בדמות בננה – העפץ. בתוך העפץ מוצאים זחלי הכנימה מזון ומחסה. כנימה אחרת, עפצית כדורית, גורמת להיווצרות עפצים כדוריים. כל מין כנימה יוצר עפצים רק על מין האלה האופייני לו, אבל על מין אלה אחד יכולים להופיע עפצים שיצרו מינים שוני של כנימות.
• בחורש הצפוף בולט גם ער אציל (דפנה), שלעליו ריח אופייני והם משמשים לתיבול ירקות כבושים. עלי הדפנה שימשו גם לקליעת זר על ראשם של מנצחי התחרויות ביוון העתיקה. לעץ שגובהו 2-6 מ', יש בסיס גזע מורחב, מעין חבית האוגרת מזון, ובזכותה הוא יכול לחדש את צמיחתו במהירות לאחר שרפה. בצמחיה העשירה של החורש משתלבים גם עצי אדר סורי וכליל החורש, שפריחתו הוורודה מעטרת את החורש בסוף החורף. סמוך לאפיק הזורם רואים עצי דולב ענקיים, עצי ערבה וסבך של פטל - צמחיה הזקוקה לכמות גדולה של מים.

• לאחר כחצי שעה הליכה ממסעף השבילים השביל הירוק חוצה את הנחל ועובר לגדה הצפונית. כאן אנו מטפסים קלות ליד קטלב אדום גזע ועולים אל-

5. "בריכת הנקיק"

• עולים אל משטח סלע חשוף. בקצה המשטח, תאווה לעיניים, נמצאת בריכת הנקיק. מפל מים נופל אל בריכה עמוקה בתוך נקיק צר. אפשר להחליק עם המפל אל תוך הבריכה, לשחות לאורך הנקיק, ובסיומו ללכת כמה עשרות מטרים במורד הערוץ הזורם, בחזרה לשביל הירוק ליד הקטלב שהוזכר לעיל.
• הקטלב הוא אחד העצים הבולטים ביותר בחורש. קליפת הגזע של הקטלב אדומה בדרך כלל ויוצאת דופן בין העצים האחרים. נראה כי לכן היא היוותה מקור לכמה אגדות. אחת מהאגדות מספרת על אב ובנו שהתאהבו באותה נערה יפהפייה. פרצה ביניהם תגרה ובמהלכה הניף הבן את מקלו על אביו והרגו במכה אדירה. מהמקל המוכתם בדם, צמח עץ בעל גזע אדום הנקרא בערבית "קאתיל" – הקוטל, ובעברית נקרא שמו קטל-אב. הגרסה לתיירים היא cut-love. הקליפה, שכבתו החיצונית של העץ, מתקלפת מדי שנה ומתחתיה נחשפת קליפה בגווני ירוק, המשנה את צבעה מאוחר יותר לאדום. תכונה זאת של השלת הקליפה מוסברת כהתאמה לחיים באזורים לחים בהם מרובים האפיפיטים (צמחים הגדלים על צמחים אחרים). כך מורחק מהעץ כל צמח שהחל להתיישב על קליפתו. במרס-אפריל מופיעים פִּרחי עץ הקטלב באשכולות בהירים שצבעם קרם עד לבן. הפרחים דמויי כד שפתחו פונה כלפי מטה ובצדו העליון יש "חלונות" שקופים למחצה. החרק שנכנס לתוך הפרח וסיים ליהנות מהצוף והאבקה, נאלץ להסתובב סחור סחור עד שהוא מוצא את הדרך הנכונה החוצה, בינתיים הוא נעטף באבקה רבה וכך גדל הסיכוי שהוא יצליח להפרות את הפרח הבא. הפרי מבשיל באוקטובר-נובמבר ואז צבעו אדום עד שחור וניתן לאכילה. העצה של הקטלב קשה ועמידה בפני ריקבון ולכן שימשו הגזע וענפי העץ לייצור כלים ולקירוי גגות. משום כך נכרת הקטלב יותר מכל עצי החורש בארץ.

• נמשיך בדרכנו מבריכת הנקיק בשביל המדלג חליפות מגדה אחת של הנחל לשנייה. לאחר כ-10 דקות נגיע למסעף שבילים. שביל מסומן בשחור עולה ימינה (דרומה) לעבר היישוב הילה. אנו נמשיך בשביל הירוק עוד כ-100 מ' ומול עינינו תתגלה-

6. "בריכת גן עדן" 

• בריכת מים גדולה שמימיה צלולים רוב ימות השנה. מפל קטן נופל אליה, והיא עטורה בחורש שצבעיו משתנים בהתאם לעונות השנה. גן עדן אמרנו כבר? כאן מומלץ לנוח ולרחוץ במי הנחל שמקבל את מימיו ממעיין עין טמיר, אליו נגיע בהמשך. בניגוד למעיינות אחרים בנחל, מי המעיין אינם נאספים לצינור, ולכן סביבה זו קרובה למצב "הטבעי" ומדגימה לנו כיצד נראה הנחל בעבר, לפני שמי הנחל נתפסו והועברו לשימוש יישובי האזור. הזרימה החופשית של המים יוצרת כאן נוף של נחל איתן, בריכות עם דגים, מפלים קטנים וצמחיית נחלים עשירה. הצמחים הבולטים פה הם ערברבה שעירה, הפורחת בסגול-ורוד במשך כל הקיץ והסתיו, ממאי עד דצמבר, נענע משובלת, שריח המנתה שלה נישא באוויר ואפשר לחלוט ממנה תה וגרגר נחלים הבולט בפרחיו הלבנים הקטנים. את עליו אפשר להוסיף לסלט. הם בעלי ערך תזונתי רב ומזכירים בטעמם חרדל. גם הקנה בולט בנוף שופע מים זה בתפרחתו הדומה למברשת שעירה ולבנה המתבדרת ברוח.

• מ"בריכת גן עדן" נמשיך עוד כ-200 מטר עד למשטח חשוף של סלעים לבנים שכולו מחורץ בגומחות וחריצים. בצידו הימני (הדרומי) של משטח סלע זה נראה את הנקבה של -

7. עין טמיר

• באזורים רבים של הארץ מצויים מעיינות עם נִקְבות הבנויות בשיטה דומה. הנקבה חצובה בצלע הנחל או בבטן ההר, לעיתים עד למקום הנביעה, ומוליכה את המים לבריכת אגירה. לפני חציבתן של נקבות אלו נבעו המעיינות בצורה טבעית בקילוח דק מסדק בסלע. הקדמונים הבינו שאפשר להגביר את ספיקת המעיין על ידי חשיפה של השכבה נושאת המים בתת-הקרקע, וריכוז המים והולכתם באמצעות נקבה. גם כאן נחצבה הנקבה בדופן גדת הנחל כדי להגביר את ספיקת המעיין, שנקרא עין טמיר על שום היותו עלום ונסתר בתוך הנקבה. זהו מעיין שכבה הנובע באזור המגע שבין סלעי הדולומיט (תצורת סכנין) החדירים למים לבין המסלע שמתחתיו האטום יחסית (תצורת דיר חנא). סלעי תצורת סכנין עשירים בחללים קרסטיים, כדוגמת החלל המצוי בהמשך המנהרה.
• ניכנס פנימה (להצטייד בפנס) כ-10 מטרים. בתחילה הכניסה צרה אבל בהמשך מתרחבת הנקבה וההליכה בתוך המים היא חוויה נהדרת. כמות המים משתנה מעונה לעונה. באביב המים יכולים להגיע בקצה הפנימי של הנקבה לגובה של כ-1 מטר. ובסוף הקיץ לחצי מטר. בקצה הנקבה יש מבוי סתום, שם נסוב על עקבותינו ונצא לפתח הנקבה.

8. חניון זיתים

• מעין טמיר נעלה לגדה הנגדית (הצפונית) של נחל כזיב. לא נפנה מזרחה לאורך הנחל, בדרך הרחבה המסומנת בירוק, שמוליכה לעין זיו. אנו נעלה בשביל מסומן בכחול העולה לכיוון צפון, לעבר מכלאת אקלום ליחמורים שהושבו לנחל. לאחר כחצי שעה של טיפוס, עם הפסקות למנוחה בשביל התלול, נגיע לחניון זיתים, שם השארנו רכב.
• מומלץ לשוב לפארק גורן לפיקניק בסיום הטיול.

חרותות, מאגורות, חקלאות קדומה ומצודות: טיול ג'יפים בהר הנגב

עורך המסלול: דוד תירוש

תאום: יש לתאם עם פיקוד דרום את הכניסה לשטח בטלפון 08-9902926. בחול המועד יפתחו שטחי האימונים, אבל יש לתאם את הכניסה.

לחצו להצגת המסלול במחשב ולטיול באמצעות האפליקציה

נקודת מוצא (לחצו לניווט ב-Waze): בכביש שדה בוקר - מצפה רמון נפנה מערבה בכניסה הדרומית לש"ת רמון (1278/0164). לאחר כ-4.5 ק"מ נחצה את הגשר שמעל נחל עבדת ו-2.4 ק"מ אחריו נפנה שמאלה (דרומה) אל-

1. קבר השיח'

• הקבר בנוי מקיר קטן וכמה אבנים שביניהן תקועים ענפים ועליהם שאריות של בדים. האם נקבר כאן מישהו? אולי זה רק ציון לאישיות חשובה? אין לדעת. יש הטוענים שהקבר מוקדש לשיח' עבד, מגיבורי הכיבוש הערבי במאה ה-7 לספירה.
• הקבר נמצא על שפת המצוק היורד לנחל עבדת וממנו תצפית טובה: לרגלנו נחל עבדת המפריד בין רמת עבדת ממזרח לבין רמת מטרד במערב, עליה נמצא בסיס חיל האויר 'רמון'. בדרום-מזרח, על המדרון שמעל הנחל, כמה תעלות מקבילות המנקזות את מי הנגר אל שורת בורות מים שבגדת הנחל, אליהם נגיע בהמשך. ממזרח משתרעת רמת עבדת המשתפלת מרום של 700 מ' בדרומה (אזור מישור הרוחות) עד לרום של 400 מ' בשפתה הצפונית, התחומה ע"י מצוק הצינים שמעל בקעת צין. מי הגשמים היורדים בדרום הרמה מחלחלים דרך הגיר הקשה והסדוק (תצורת מטרד מתקופת האיאוקן), נעצרים בשכבות תת קרקעיות של קירטון וחוואר וזורמים במורד צפונה עד פריצתם כמעיינות לאורך נחל צין. בדרום-מזרח בולטת שורה של כיפות, רכס נפחה, הר סעד ואחרים, שהן תוצר של קימוטים לאורך העתק גיאולוגי החוצה את הרמה ממערב למזרח.

• כמה מטרים מתחת לקבר השייח' וכן כ-250 מ' מצפון-מזרח לו, על שפת הרמה נמצא-

2. חרותות סלע

• במקום בולטים סלעי גיר המכוסים בקרום דק בצבע חום-שחור הנקרא פטינה מדברית. זו נוצרת כתוצאה מריאקציה של תחמוצות ברזל, צור ומנגן בפני הסלע עם האוויר, המים והשמש. החרותות (ציורי הסלע) נעשו בהקשה ובחריתה באמצעות אבן חדה או איזמל ברזל, שחושפים את הגוון הבהיר של סלע הגיר מתחת לקרום הכהה. בסלע שנחשף מתחיל תהליך ארוך של יצירת פטינה חדשה, ולפיכך אפשר להבדיל בין חרותות עתיקות (כהות יותר) לחרותות חדשות (בהירות יותר). בהר הנגב יש אלפי חרותות המתארות בעלי חיים כמו גמלים, נמרים וסוסים. יעלים הם השכיחים ביותר. מתוארים גם דמויות אדם, סצינות צייד, ציורי פולחן וכתובות שונות, מעין קיר פייסבוק ענק של תושבי המדבר במשך אלפי שנים.

• נחזור לכביש, נשוב מזרחה לגשר מעל נחל עבדת ובקצהו המזרחי נפנה דרומה (ימינה) וניסע בדרך היורדת לנחל. לאחר כ-2 ק"מ מהכביש נראה מימין-

3. מצד נבטי

• המצד נמצא על גבעה נמוכה, בגדה המערבית של אפיק הנחל. המבנה העיקרי הוא מצד נבטי מסוף המאה ה-1 לספירה, שהמשיך לפעול בתקופה הרומית והביזנטית. ייתכן שאז המצד היה קשור לבורות המים שלהלן.
• חפירות במבנה הסמוך העלו שרידים מתקופת הברזל ב' – תקופת מלכי יהודה. ייתכן כי היתה כאן מצודה ישראלית שניצבה על 'דרך האתרים' (במד' כא, 1), יחד עם מצודת צנע ממזרח לה ומצודת נחל יתר ממערבה.
• נתקדם כ-200 ונחנה משמאל, בגדה המזרחית, מתחת ל-

4. בורות המים (חראבת אל קטר) 

• 9 מַאֲגוּרות (מלשון אגר; בערבית - "חראבה") יפהפיות. מאגורה היא בור מים חצוב במדרון, הכולל מדרגות חצובות לתוכו והיא אמורה לשמור את מי הנגר הנאספים לתוכה. תחילה נעלה אל הערוץ הצר, שנמצא מדרום (מימין) לשורת המאגורות, עד שנראה סכר קטן שנועד להטות את מי השטפונות הזורמים בערוץ אל תעלת מים. נרד לאורך תעלת ההטייה המוליכה את המים אל פתחי המאגורות הדרומיות.
• המאגורות חצובות בקירטון של תצורת חורשה, שהוא סלע אטום לחילחול, ומאפשר חציבה קלה מתחת לגג של גיר קשה. המאגורות שונות בצורתן וכנראה סדקים טבעיים הכתיבו את צורת החציבה. הקירות מטויחים, ועל הקרקעית הצטברה שכבת סחף טיני. המאגורות הצפוניות הוזנו במקור מתעלות עיליות, שראינו קודם לכן מהתצפית, אשר הוליכו מים לפתחים בתקרות. כיום התעלות מגיעות עד קצה המצוק שמעל המאגורות.
• 9 המאגורות הקיימות (4 נהרסו) מסוגלות להכיל למעלה מ-3000 מ"ק של מים. נראה שהן שימשו את תושבי האזור, לרבות עבדת, בתקופה הנבטית – רומית – ביזנטית, וחלקן משמשות את הבדואים גם כיום.
• על גדת הנחל, לרגלי הבורות גדלים שיחי אטד (משל יותם!) וביניהם שיחי ויתניה משכרת (סולניים)- צמח רעיל, שלעיסת עליו עלולה לגרום להזיות, איבוד התמצאות ואף מוות.
• נמשיך לנסוע בנחל עבדת הפונה לכיוון דרום-מערב.

5. שרידי חקלאות קדומה

• בקרקעית הערוץ, בניצב לכיוון הזרימה, נבנו סכרים בבנייה יבשה. מאחורי הסכרים נאגרות אדמות סחף ויוצרות משטחי עיבוד חקלאי. המים המציפים מדרגת עיבוד מתועלים דרך הסכר למדרגה הנמוכה יותר וכן הלאה. בהר הנגב מדרום לבקעת באר שבע יש 80-100 קמ"ר של שטחי עיבוד דומים, המבוססים על הפניית נגר המים מהמדרונות אל מדרגות עיבוד נמוכות. שיטת עיבוד זו התחילה בתקופה הברזל (מאה 10 לפנה"ס) והגיעה לשיאה בתקופות הביזנטית והערבית הקדומה.
• כ-1 ק"מ מהמאגורות, בצומת הדרכים 1221/0175, נבחר בדרך הימנית הפונה לכיוון דרום-מערב, בנחל עבדת.
• כ-2.5 ק"מ מהצומת, בצומת הדרכים 1206/0159, נמשיך ישר לדרום-מערב, כשענן 'פודרה' (אבק לבן ודק) מלווה אותנו. לאחר כ-2.2 ק"מ מצומת זו נגיע לדרך סלולה. נמשיך בדרך עוד 500 מ', וממערב לדרך נעלה אל-

6. נ.ג.634

• על הגבעה יש ריכוז של טומולי. אלה הם גלי קבורה, שבמרכזם היה תא קבורה מאבן. הקברים מתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה א (2200-2000 לפנה"ס).
• הגבעה נמצאת על קו פרשת המים שבין נחל לענה לנחל יתר, ונשקפת ממנה תצפית יפה: במערב- מתפתל נחל לענה; בדרום-מערב מתנשאים הר קמר, הר חמרן והר חורשה; בדרום-מזרח רואים את נחל יתר, הר אריכה והר נפחה; במזרח– מישורי רמת עבדת.
• נמשיך בדרך עוד כ-500 מ' ובמסעף הדרכים נפנה מערבה (ימינה) בדרך עם סימון שבילים (סמ"ש) שחור, הנמשכת לאורך ערוצי נחל לענה ואח"כ מדרום לו (ישר דרומה מובילה דרך עם סמ"ש כחול לנחל יתר). לאחר כ-1.5 ק"מ מהמסעף (11828/01248) אפשר לפנות דרומה (שמאלה) בדרך המטפסת על השלוחה, ולאחר כ-500 מ' נגיע אל- 

7. מאגורה גדולה

• המאגורה נמצאת ממערב ומתחת לאוכף בנ.ג. 642 , לצד מחשופי גיר לבנים בוהקים. מימדֵה 15x10x5 מ', ובמרכזה עמוד תמך. מתוך הבור צומח עץ אשל. תחום הבור מוקף באבנים. אפשר לראות שתי תעלות הטייה יפות המוליכות מים למאגורה.
• נשוב לדרך עם סמ"ש שחור וניסע מערבה. כ-3.7 ק"מ מתחילת דרך זו נגיע אל-

8. בית חווה/מצודה

• המבנה נמצא מדרום ומעל הדרך. חווה חקלאית ביזנטית. ייתכן שהייתה כאן מצודה ישראלית  קדומה (ראו אתר 3).
• נמשיך מערבה בדרך עם סמ"ש שחור. הדרך חוצה ערוצים של נחל לענה, בהם שפע של צמחייה. כדאי לעצור ולהתבשם בעונת הפריחה משיחי הרותם, זוגן השיח, לענת המדבר ואחרים.
• הדרך ממשיכה על פרשת המים שבין נחל לענה לנחל ניצנה, ו-5 ק"מ מהחווה (כ-8.7 ק"מ מתחילת הדרך השחורה), היא חוצה את נחל ניצנה (בו עוברת דרך בסמ"ש כחול) ולאחר עוד כ-800 מ' נגיע אל-

9. באר חפיר (ביר אל חפיר)

• 'באר בריטית' טיפוסית, שהותקנה ע"י ממשלת המנדט לצרכי הבדואים במקומות רבים בנגב כגון באר ירוחם, באר מילחן ועוד. היא מחוּפה בטון ודרך הפתח המלבני נתן לדלות מים מעומק של 8 מ'. הבאר התדלדלה בגלל שאיבת המים לש"ת רמון.
• אופק מי התהום הגבוהים כאן ניזון מארבעה נחלים גדולים – יתר, ניצנה, עקרב וסרפד – הנפגשים כ-4 ק"מ מדרום לבאר, ומזרימים שפע של מים בחורף. בנוסף, הבאר מצויה בעיקול נחל שחסום מצפון במצוק גיר איאוקני, אשר מֵצֵר את אפיק נחל וגורם למפלס מי התהום לעלות.
• בקצה המזרחי של המצוק  שמצפון לבאר (1109/0150), יש חרותות סלע יפות ובהן יעלים, אנשים רוכבים, חלקם עם חרב וכלבים או זאבים. בצידו המערבי של המצוק (1107/0148) יש כתובות ביוונית ובכתב כופי.
• דרך מוליכה צפונה לנ.ג. 508 ממנה יש תצפית נאה לסביבה. ייתכן שהיה כאן מיצד.
• מדרום לבאר חפיר יש בית קברות בדואי פעיל.
• נשוב חזרה דרומה לנחל ניצנה. ניסע כ-800 מ' בדרך בסמ"ש שחור ונפנה דרומה (ימינה) לדרך בסמ"ש כחול. לאחר כ-3 ק"מ מבאר חפיר נגיע למפגש עם נחל סרפד הבא מדרום. כ-350 מ' ממזרח למפגש הנחלים נגיע אל-

10. צמד מאגורות

• המאגורות חצובות כ-30 מ' ממז' לאפיק נחל ניצנה, בצלע גיא קטן המתחתר במסלע אאוקני.
• אלו שני חדרונים תת קרקעיים אשר שימשו לאגירת מים (ח'ראבה). החדרון הימני כולל פתח כניסה ומדרגות חצובות, והחדרון השמאלי הרוס ברובו. תעלה בנויה מטה מי נגר אל המאגורות.
• כ-4.6 ק"מ מבאר חפיר (1.6 ק"מ ממפגש הנחלים ניצנה וסרפד) נגיע לצומת של דרכים ונחלים. דרומה- ממשיכה דרך בסמ"ש אדום לנחל עקרב. מזרחה- ממשיכה הדרך בסמ"ש כחול לנחל יתר (ואדי אדאת'ר, בערבית). נפנה שמאלה בדרך זו וכעבור כ-500 מ' נפנה ימינה (דרום-מערב) לדרך בסמ"ש שחור הממשיכה בנחל ניצנה.
• נחל ניצנה מתעקל מזרחה ולאחר כ-4.6 ק"מ בדרך השחורה נגיע אל-

11. סלע החרותות

• על הגדה הצפונית של הנחל מונח גוש סלע ענק, סדוק אנכית, שעליו מאות חריתות ווסם. אלה הם סימני זיהוי בעלות, שהבדואים מטביעים על ירכי הגמלים.
• נראה שהחריתות הן בנות זמננו, ולא ברורה הסיבה לכמות הגדולה של החריתות כאן.
• נחל ניצנה (ואדי אלעג'רם בערבית) הוא מהגדולים שבנחלי הר הנגב והוא מנקז את חלקו המערבי. אורך הנחל כ-65 ק"מ, מהר רמון עד גבול ישראל-מצרים, ומערבה ממנו הוא נבלע בחולות צפון סיני.
• כ-300 מ' מסלע החריתות, כאשר הדרך בסמ"ש שחור מתעקלת דרומה, אפשר לפנות מזרחה בדרך צדדית שמגיעה לאחר כ-800 מ' אל-

12. שני מאגרים

• נמצאים בצלע הצפונית של הערוץ. המאגר המערבי הוא פיר חצוב ומדופן באבן, שמתרחב בתחתיתו לחדר תת-קרקעי ('בור אגס'). תעלת הטייה מנקזת מי נגר לבור. המאגר המזרחי זו מאגורה שתקרתה קרסה וכיום היא בריכה פתוחה כ- 10x10x4 מ'.
• בערוץ מתחת למאגרים יש טרסות חקלאיות עתיקות.
• לאחר כ-3.7 ק"מ מסלע החרותות נגיע אל-

13. עץ שיטה (1187/0075)

• עץ השיטה נמצא למרגלות נ.ג. 666. עץ ענק, בן כמה מאות שנים, המאפשר חניית רענון ארוכה.
• לאחר כ-2 ק"מ מהשיטה, הנחל מתחיל להתעקל דרומה. על הגדה הצפונית עולות מהנחל שתי דרכים תלולות. מאיזור 1198/0066 נעלה בדרך המערבית (הקרובה אלינו), ולאחר כ-1.3 ק"מ נגיע אל-

14. נ.ג. 718

• זו גבעה צהבהבה בולטת על גב הרכס, ומומלץ לעלות עליה לתצפית: צפונה– ש"ת רמון שעל רמת מטרד. מזרחה- הקו האופקי של רמת עבדת, שנשבר ברכס נפחה המשונן. ימינה (מזרחה) ממנו, הר אריכה ועליו מבנים. מערבה- שלוחת קדש ברנע עם מבני קו הגבול, מערבית לה הר חורשה.
• נעקוף את 718 מצפון, ונמשיך בנסיעה ככל שאפשר (כ-900 מ') לכיוון צפון-מזרח עד לרגלי נ.ג. 608. נצא למסלול רגלי קצר אל-

15. מצודת נחל אלה

• אתר שאין להחמיצו. על פסגת כיפה בפינת הרמה מעל מפגש נחל אלה עם אחד מיובליו, ניצבת מצודת סוגרים מהתקופה הישראלית (תקופת הברזל). חדרי הסוגרים המקיפים את המצודה בנויים על מדרגה מסביב לראש הכיפה ותוחמים מצודה אליפטית בגודל 40x30 מ'.
• בין קו דימונה – ירוחם לבין מכתש רמון ידועות כ-50 "חוות-מצודות" מתקופת הברזל. בין החוקרים ניטש ויכוח לגבי תאריך הקמתן: א) יש המקדימים למאה ה-11 לפנה"ס, כלומר לפני הקמת ממלכת ישראל. אלה מייחסים את המצודות להתיישבות סמי-נוודית, המתאימה לתיאורי ההתנחלות של שבט שמעון (דבה"א ד,כד-מג). ב) יש המאחרים לראשית המאה ה-10 לפנה"ס, לאחר הקמת הממלכה. לדידם מייצגת מערכת זו מינהל מרכזי והיא נבנתה ביוזמה ממלכתית בגבול הממלכה בנגב (במדבר לד,ג-ה, יהושע טו,א-ה), כמצודות שמירה ומוקדי התיישבות על הדרכים הראשיות.
• לרוב האתרים הללו יש תכונות משותפות, וכאן רואים את כל המכלול: 1) מבנה סגלגל, מותאם לגבעה. 2) חצר פתוחה מוקפת חדרי סוגרים, אשר שימשו למגורים ואחסון. 3) המצודה אינה מבנה בודד. כאן, לרגלי המצודה מדרום-מזרח, יש שרידי מבנים (1209/0081) בעיקר רומיים-ביזנטיים הבנויים על שרידי הכפר הישראלי. 4) מאגר מים. כאן, במדרון אל נחל אלה, חצובים בור מים (1209/0083) ואמה שניקזה מי נגר אליו. 5) מתקנים חקלאיים. כאן יש טרסות חקלאיות בנחלים מסביב, וכן רואים למטה משטח ששימש כגורן.
• אפשר לרדת לאורך אמת מים לבור החצוב בגדת נחל אלה, לראות את שרידי הסכרים ולעלות לשרידי הכפר הקדום.
• נשוב לרכב, נחזור בדרך שבאנו, אפשר גם לרדת לנחל ניצנה בדרך המזרחית שראינו קודם.
• נמשיך כ-7.4 ק"מ בנחל עד לרגלי נ.ג. 818 שממזרח.

 16. בנחל ניצנה

• באפיק הנחל החצצי בולט בוצין סיני (לועניתיים), צמח גבוה (1.5-2 מ'), שעיר, עם שושנת עלים ענקית בבסיסו, שתפרחתו הצהובה צפופה ומוארכת. בשנה הראשונה מצמיח הבוצין רק את שושנת העלים. אם היא גדולה דיה, בשנה השנייה צומחת התפרחת והצמח מת. זרעיו מופצים במי השטפונות.
• במדרונות הערוץ גדל מין אחר בוצין שיחני, שהוא נמוך יותר (50-70 ס"מ), מכוסה שערות לבנות ופרחיו הצהובים ערוכים במפוזר. מין זה יכול לגדול על המדרונות בהם ריכוזי מלח גבוהים, לעומתו בוצין סיני רגיש יותר למליחות ולכן גדל באפיק שנשטף במים.

17. נ.ג. 818 

• נבחר שביל נוח לעליה על הגבעה, ונראה המחשה לאי-ההתאמה של שולי הרמון.
• 
• אי-התאמה בין שכבות גיאולוגיות נוצרת כאשר שכבות צעירות מונחות על שכבות עתיקות בחוסר תיאום כרונולוגי. זה קורה למשל כתוצאה מבליה וסחיפה של שכבות הביניים.
• בהתאמה כרונולוגית, מעל שכבות מגיל הטורון (לפני 80-90 מליון שנה) נמצאות שכבות מגיל הסנון (לפני 80-50 מליון שנה) ומעליהן שכבות מתקופת האיאוקן (35-50 מליון). בסיס גבעה 818 בנוי משכבות גיר (תצורת נצר) מגיל הטורון. בשליש הגבעה נראה רצועה צרה של שכבות צור שחור (תצורת מישאש) מגיל הסנון. שכבות אלו הן שריד יחיד משכבות הסנון החסרות כאן. מעל הצור מופיע מסלע של לוחות גיר דקים עם תרכיזי צור (חב' עבדת) מתקופת האיאוקן. לתקופה זו שייכים גם גושי סלע עם מאובנים גדולים דמויי מטבע (נומוליטים), המופיעים לקראת ראש הגבעה. אלה שוניות המציינות השקעה בים חם ורדוד.
•  
  
  לאן נעלמו השכבות הסנוניות? בסוף הטורון ובראשית הסנון החלו תנועות קימוט גדולות שיצרו את קמר מחמל בדרום (איזור הרמון) ואת קמר חלוקים בצפון וביניהם, כמעין אמבטיה עם שוליים נטויים, את רמת עבדת. משקעים ששקעו בים בסנון, נרבדו בשכבות עבות במרכז האמבטיה ובשכבות דקות על השוליים הנטויים. כך, עובי השכבות מגיל סנון עד אאוקן בנחל צין שברמת עבדת הוא מאות מטרים, ואילו באיזור מישור הרוחות העובי מצטמצם לעשרות מטרים בלבד. חלק גדול משכבות אלו נסחף ונותרה כאן רק שכבת הצור המסיבית יותר.
• בתצפית צפונה מראש הגבעה רואים את רמת מטרד, ש"ת רמון והר נפחה.
• נמשיך כ-1.6 ק"מ בנחל עד לרגלי נ.ג. 885 שממערב.

18. שרידי חקלאות קדומה

• ממערב לדרך, על מדרונות נ.ג. 885  ובערוצים היורדים לנחל ניצנה שרידי חקלאות קדומה וביניהם: סכרים לרוחב הערוצים, היוצרים טרסות חקלאיות מדורגות (ראו אתר 5); קיר הטייה אלכסוני (כנראה ביזנטי), שנועד להסיט חלק מהשטפון בנחל אל תעלת הטייה המובילה מים לחלקות צדדיות; שיטת השקייה זו מחייבת משטר עבודה קפדני ויכולת טכנית, על מנת שלא להחמיץ את השטפון, אשר יזרים מים לחלקות העיבוד, מהטרסה העליונה לתחתונה.
• נמשיך כ-0.6 ק"מ בנחל עד התחנה האחרונה-

 19. מפגש דרך סמ"ש שחור עם כביש מצפה רמון – הר חריף

• לאורך הקטע האחרון, מצפון לצומת עם כביש 171, רואים את נטיית השכבות צפונה, כתוצאה מהשתפלות מבנה הרמון כלפי צפון, כמוסבר באתר 17.
• בראשית החורף פורחים כאן זמזומית המדבר בכחול-סגול וערטנית השדות בצהוב, ובמרץ-אפריל הקרקש הצהוב (פרפרניים). פריו בצורת תרמיל ארוך המחודד בקצותיו. כשהפרי מתייבש, כל רוח קלה גורמת לזרעים לנוע בתוך התרמיל ולהשמיע "קרקוש".
• סמוך לצומת ניצב עץ אלה אטלנטית מרשים בן מאות שנים, (הוסיף לאתר הבוטנאי פרופ׳ אבי שמידע). עצי האלה אטלנטית הפזורים בערוצי הנחלים של הר-הנגב הגבוה, הם שרידים של אקלים לח וקר שהיה קים לפנים באזור. סקר מדגמי שבחן את היחס בין עצים צעירים (עד 50 שנה) לבוגרים (מעל 250 שנה) מצא כי הוא נוטה לטובת הצעירים. כלומר, יש התחדשות של עצי אלה בהר הנגב.

המסלול האתגרי בנחל משמר: מעוק יפה וגבים מלאים

נחל משמר, אחד מנחלי מדבר יהודה היפים, נמצא דרומית לעין גדי, בין נחל חבר לנחל צאלים.

אנחנו מביאים לכם תיאור מסלול אתגרי בנחל, שנפתח רק לאחרונה, המתאים לימי חורף חמים ולימי האביב. המסלול הוא מסלול מעגלי, המתחיל במסלול יבש ומסתיים בירידה במעוק יפה הכולל גם גבים שאת חלקם (לאחר שטפונות) יש לצלוח בשחייה.

זהו מסלול ארוך, שהטיול בו נמשך לפחות 7 שעות. אין להכנס לנחל אחרי השעה 9:00 בבוקר, ואם רוצים גם לבקר בעין משמר יש להתחיל את המסלול כבר בשעה 8:00. יש לזכור להביא בגדים להחלפה ושקיות על מנת לאטום את הציוד ואת הטלפונים, כדי שלא ירטבו במידה והגבים מלאים. ובעונה הזו הם בהחלט מלאים, בייחוד לאחר שטפונות.

חשוב לזכור שכאשר יש סכנת שטפונות אסור לטייל בנחל.

לחצו להצגת המסלול במחשב ולטיול באמצעות האפליקציה

תחילת המסלול בחניון לילה נחל משמר. המגיעים מצפון יעברו את עין גדי, וימשיכו בכביש הראשי דרומה עד לכניסה לנחל משמר (מסלול אדום). את הרכבים יש להחנות בחניון משמר הצמוד לכביש.

מתחילים ללכת במסלול האדום. זוהי דרך עפר, הממשיכה עד חניון הלילה הישן (בו מתבצעות עבודות לגילוי נפט). בהמשך הדרך, לאחר החניון, השביל האדום הופך לשביל הליכה.

ממשיכים בשביל האדום העובר באפיק הנחל, עד שמגיעים למעוק ולפיצול שבילים אדום-כחול. אנחנו נמשיך בשביל האדום, העוקף את המעוק, על מנת לשמור את הכיף לסוף המסלול, אבל אפשר גם לטייל בכיוון ההפוך.

במהלך הטיול בשביל האדום נגיע לשביל המסומן בצבע ״שקוף״ (שני פסים לבנים) המוביל לתצפית ממנה נוכל לראות את המעוק, בו נלך בהמשך היום.

נמשיך בשביל האדום, ונעקוף את המעוק מצפון, בנוף מדברי יפה, עד שנגיע למפגש השבילים אדום-כחול בחלק העליון של המעוק. מכאן נוכל לחזור במעוק היפה.






אם יש לנו זמן (אם לא, דלגו ל״המשך המסלול״),

נוכל להמשיך בשביל האדום  עד למעלה משמר הצפוני (בתמונה), ומשם בשביל השחור עד לעין משמר.

עין משמר הוא מעיין הנובע בתחתיתו של מפל (יבש) יפה. מכאן נוכל גם לתצפת על מערת המטמון, מערה ליד ראש מפל נחל משמר ובה נמצא מטמון 429 כלי פולחן מנחושת שנהב וחומרים אחרים מהתקופה הכלכוליתית על ידי צוות בראשותו של פסח בר-אדון. המטמון נמצא כיום במוזאון ישראל. ישנה השערה שכלי הפולחן הרבים שימשו במיקדש מתקופה זו שנתגלה בעין גדי והוטמנו במערה עד יעבור זעם.

 אם המשכנו במסלול האדום והשחור, נשוב באותה הדרך עד לפיצול האדום-כחול בראש המעוק, והפעם נבחר במסלול הכחול, שיוביל אותנו לתוך המעוק.

המשך המסלול

בין אם המשכנו לעין משמר או לא, זה הרגע להכנס למעוק. הגבים במעוק מלאים מים, בייחוד בחורף.

אנחנו טיילנו במסלול ביום חמישי שעבר, זמן לא רב לאחר השטפונות, וזכינו לראות את החלק העליון של המעוק כשהוא זורם, כשמים נופלים בין הגבים במפלים יפים.

חלק מהגבים דורשים מעבר בשחיה. חשוב לעטוף את הציוד הרגיש למים לבל ירטב . אם מתכוננים כראוי, חוויית המעבר בגבים והירידה במפלים תוך היעזרות בסולמות החדשים היא חוויה נהדרת!

בסיום המעוק נתחבר שוב לשביל האדום, ובו נחזור לחניון.




טיול נעים!

לחצו להצגת המסלול במחשב ולטיול באמצעות האפליקציה

הכתוב אינו מהווה המלצה לטיול אלא מתן מידע בלבד. יש לוודא את המידע ולהצטייד בכל האמצעים המתאימים לפני היציאה למסלול.