יום ראשון, 24 באפריל 2016

נפלאות נחל כזיב: מסלול מעגלי

עורך המסלול: דוד תירוש

אחד הטיולים היפים בארץ, בכל עונות השנה ובמיוחד בקיץ, הוא הטיול בנחל כזיב. נחל שזורם כל השנה, בריכות טבילה, מבצר צלבני ושפע ירוק גלילי. המסלול מיועד למשפחות מיטיבות-לכת, ואורכו כתשע שעות (יום שלם).

אפשר לטייל בנחל בכמה מסלולים. להלן מתואר מסלול מעגלי, המתאים למטיילים שבאים ברכב אחד. הבאים בכמה כלי רכב יוכלו לטייל במסלול הלא-מעגלי.

מידע נוסף, רחב ומעמיק, וכן אופציות טיול נוספות, אפשר למצוא בספר "הולכים מים אל ים" בהוצאת יד בן צבי.

טיפ: כדי להמנע מעומס בימי החג וחול המועד, מומלץ מאד להגיע לשמורה (כמו גם לכל השמורות האחרות) מוקדם ככל האפשר. לקראת השעה 10:00-11:00 מגיעים רכבים רבים לכל השמורות, אבל מי שמגיע מוקדם בבוקר לא רק נמנע מפקקים בכביש, אלא גם זוכה לטיול שקט.

מסלול מעגלי: חניון הילה – מונפור – עין טמיר – חניון הילה (כ-9 ק"מ)

לחצו להצגת המסלול במחשב ולטיול באמצעות עמוד ענן

החניון (אל תצפו לעננים כאלה בקיץ)
נקודת התחלה וסיום (לחצו לניווט ב-Waze)

ניסע בכביש 89 (מנהריה למעלות) ונפנה צפונה בכניסה המערבית ליישוב מעיליא. נמשיך עם הכביש ישר בעליה לתוך הכפר, הכביש מתעקל שמאלה, יוצא ממעיליא ומגיע לכניסה ליישוב הילה. נמשיך ישר מערבה בדרך עפר עם סימון שבילים (סמ"ש) באדום. לאחר כ-200 מטר מהכניסה להילה נחלוף על פני דרך בסמ"ש שחור הפונה שמאלה ונמשיך ישר עם הדרך האדומה. לאחר כ-600 מטר מהכניסה להילה נגיע למפגש שבילים נוסף - שביל כחול פונה שמאלה ואנו נמשיך ימינה  עוד כ-200 מטר אל מגרש חניה, בו נשאיר את כלי הרכב (החנייה בתשלום אבל אפשר לחנות בחוץ).

ממגרש החניה יוצאים שני שבילים: שביל בסמ"ש אדום באורך 1.3 ק"מ היורד למונפור, ובו נתחיל את המסלול; שביל בסמ"ש שחור ההולך מזרחה, ובו נשוב. נרד בדרך העפר האדומה, שהופכת בהמשך לשביל אל-


  • לאחר כמה מאות מטרים הנוף נפתח ואנו יורדים מערבה, לאורך הגדה הדרומית של נחל כזיב. נעבור ליד תצפית אל המבצר וניכנס לסדק של החפיר המזרחי [1]. מהקצה הדרומי של חפיר זה אפשר להבחין בדרך צלבנית עתיקה העולה אל מעיליא דרך חורבת נחת, בה נמצאת מחצבה גדולה שממנה הובאו האבנים לבניית מונפור.
  • ביציאה מהחפיר השביל פונה ימינה. נעלה במדרגות משמאל, למשטח סלע [2] שממנו נשקפת תצפית מרשימה מערבה אל המבצר ואל החפיר המערבי [3]. בטרם נרד מהתצפית כדאי ללכת על השלוחה כ-20 מטר מזרחה ובזהירות להשקיף לסדק שהורחב ושימש חפיר מזרחי [1]. נרד חזרה לשביל האדום, נחצה את שולי החפיר המערבי [3] המלא באבני בנייה ענקיות שהידרדרו מהמבצר ונעלה אל מגדל העוז.
2. המונפור 
  • מבצר מונפור שפירושו בצרפתית "ההר החזק" (Montfort) מוכר בעיקר בזכות היותו מרכז הפעילות של האבירים הצלבניים הטבטונים. מסדר זה נוסד בעכו בשנת 1198 בעקבות מסע הצלב השלישי. ראשיתו בהתארגנות של אבירים גרמנים בתוך המסדר ההוספיטלרי, והמשכו כמסדר עצמאי. ההיסטוריה של המבצר שנקרא גם "המבצר החדש" (Castellum Novus), החלה עוד קודם לזמן ייסוד המסדר הטבטוני.
  • לאחר הכיבוש הצלבני של ארץ ישראל במאה ה-12 היה אזור הגליל המערבי חלק מנחלת בית המלוכה הצלבני. לימים עברו חלקים מהנחלה לידי משפחות אצולה שונות, ובשנת 1220 לערך הטבטונים קנו את האזור. מתעודות צלבניות עולה כי בשנים 1226-1227 הם החלו בבניית המבצר ושמו הוסב ל"שטרקנברג" (Starkenberg) - תרגום לגרמנית של השם הצרפתי מונפור.
  • מדוע בחרו הטבטונים לבסס את מסדרם דווקא במקום זה? הסיבה העיקרית לכך קשורה לסכסוכים הפנימיים שהתגלעו בתקופה זו בין אבירי המסדר הטבטוני לבין שני מסדרי האבירים הצלבניים הוותיקים יותר בארץ ישראל, המסדר הטמפלרי והמסדר ההוספיטלרי. עקב הסכסוך נאלצו הטבטונים לעזוב את עכו, בירת ממלכת הצלבנים בארץ ישראל במאה ה-13, ולמצוא לעצמם משכן חדש. האבירים העתיקו את מפקדת המסדר וכן את הארכיון והאוצרות הרבים שבבעלותם אל המבצר הגלילי המוגן, ובמשך 45 שנה, עד נפילתו לידי המוסלמים, המשיכו לבצרו ולהרחיבו. בשנת 1271 נכנע המבצר לפני בייברס הממלוכי והמקום ננטש. בתקופה העות'מאנית כונו שרידי המבצר "קלעת אל קֻרַיְן", "מבצר הקרן הקטנה", בגלל השלוחה שהוא בנוי עליה, שצורתה כצורת קרן. נחל כזיב הזורם למרגלות המבצר ואדי אל קֻרַיְן.
  • מגדל העוז [4]. נעלה במדרגות שמימין, אל הרחבה המרוצפת. כבר ממבט ראשון לסביבה ניכר כי מגדל העוז חולש על נקודת התורפה של המבצר - השלוחה המתחברת אליו ממזרח. במרכז המגדל היה חדר מרכזי מקורה, וממנו הוליכו פתחים לחדרים שמסביב. מתחת לרצפת החדר מצויה בריכת מים גדולה שפתחה סמוך לקצה המדרגות. נראה כי בריכה זו שימשה הן בזמנים של שגרה והן בעתות חרום, כאשר הוטל מצור על המבצר. מבצר המונפור צמח מגרעין של מגדל העוז ושל המבנה המרכזי (להלן) והורחב לכיוון מערב. החפיר [3], שרוחבו 20 מטר ועומקו 11 מטר, נועד לחזק את הגנת המבצר ולנתקו מן השלוחה המזרחית השולטת עליו.
  • המבנה המרכזי. נרד ונפנה ימינה אל גת נאה [5] ובה משטח דריכה מרוצף ובור איגום, וצינור להולכת התירוש מחבר ביניהם. זה היה אחד המקומות שבהם הפיקו האבירים יין לצורכיהם. דרך בור המים [6] ניכנס לאולם המרכזי [7]. מכלול זה, שאורכו כ-50 מטר, עבר כמה שינויים במבנהו. שלוש שורות בנות שבעה עמודים גותיים כל אחת אפשרו בניית תקרה עם קשתות גותיות. קשתות אלו יחד עם חלקי ויטראז'ים שנמצאו במקום מעידים שזו הייתה כנסיית המבצר. 
  • בקיר המערבי של המבנה המרכזי, בצדו הימני (צפוני) פתח. נעבור בפתח ונכנס אל-
  • המערכת המערבית. שרידי אולם מפואר [8]. במרכז האולם ניצב עמוד מתומן לתמיכת התקרה. גודלו של האולם וצורתו מעידים כי כאן היה האולם העיקרי של המבצר. מקובל לזהותו עם אולם הטקסים אשר שימש גם חדר האוכל (הרפקטוריום) של האבירים. הקיר שדרכו נכנסנו אל האולם בנוי מעל מדרגת סלע ונראים בו שרידים של חרכי ירי שנסתמו. נראה שבתחילה היה זה הקיר החיצוני המערבי, ועם הרחבת המבצר מערבה הוא הפך לקיר פנימי.
  • נחזור מבעד לפתח שבקיר, נפנה שמאלה ונרד בשורת המדרגות. נרד בשביל אל-
  • המערכת התחתונה. משמאלנו נראה שני אולמות קמורים גדולים [9], הנמצאים מתחת לאולם [8]. ייתכן שהאולמות הקמורים היו מחסני המבצר. אולמות אלה והמבנה שמעליהם הם חלק מהמערכת המערבית שנבנתה בעת הרחבת המבצר. מלפנים ומימין נראה את מגדל השער הפנימי [10]. מהמגדל המקורי שרדו שלוש קומות: בקומה התחתונה נמצא השער, ובקומה האמצעית יש חרך ירי שממנו אפשר היה להגן על הכניסה. בקומה העליונה של המגדל נראים זיזים אופייניים לשער צלבני. נראה כי בשלבים מוקדמים יותר, ולפני שנבנתה החומה החיצונית, היה ממוקם כאן השער העיקרי למבצר והוא שימש את הבאים מצפון. אחרי בניית החומה הנרחבת יותר הפך שער זה לשער פנימי.
  • כיבוש המבצר. ביוני 1271, חמש שנים לאחר ניסיונו הראשון של ביברס לכבוש את המונפור הוא שב לצור עליו. ניכר שהפעם למד את שיעורו והביא עימו חיל הנדסה. החיילים הצליחו להתקרב למבצר מדרום, ואחרי מאמצים רבים עלה בידם לחפור מתחת לחומה החיצונית הדרומית (ה"רבאד") שהגנה על המבצר [11] ולמוטטה. הכובשים נכנסו אל המבצר לרגלי המערכת המערבית, כשהסולטאן מבטיח סכומי כסף גדולים עבור כל אבן שתיעקר מהחומה. האבירים הצלבניים, בפיקודו של אנו פון סנגרהאוזן ראש המסדר הטבטוני, המשיכו להתגונן בעקשנות מתוך שטח המבצר, אולם לאחר כשבוע החליטו להיכנע לכוחות הצרים העדיפים. בייברס התיר לטבטונים לעבור לעכו בלי נשק אך עם הרכוש הנייד לרבות הכסף, האוצרות, והארכיב הגדול של המסדר. נסו לדמות בעיני רוחכם את השיירה הטבטונית המתנהלת לאִטה לאורך הנחל מערבה, בין עצי הדולב וסבך הפטל הקוצני לכיוון עכו.
  • ממגדל השער נצא מהמבצר דרך פִרצה בקיר התמך. כ-20 מטר אחרי הפִרצה נראה משמאל מגלשת מים ששמשה לסילוק מי השופכין מהמבצר. 
נרד בשביל האדום ונגיע אל-


3. בית חווה צלבני
  • מולנו מבנה בן קומותיים, שהוקם במאה ה-12, ככל הנראה עוד לפני שנבנה מבצר מונפור. אפשר להבחין בשני שלבי בנייה: תחילה נבנתה הקומה התחתונה, והיא שימשה כטחנת קמח מסוג מגלש. מאוחר יותר שימשה גם כמקום מגורים של פועלי החווה שעיבדו חלקות בנחל והפעילו את טחנת הקמח. בשלב השני הוארך המבנה מערבה ונוספה לו הקומה העליונה.
  • נעלה בזהירות מצד מערב לקומה העליונה של המבנה (אין לעלות אם קיימים בשטח שלטי איסור טיפוס מחמת סכנה). קומה זו בנויה בפאר רב ואפשר לראות בה קמרונות מרשימים בסגנון גותי. נראה שהיא נבנתה כאשר מבצר המונפור כבר היה קיים, והמבנה שימש אכסניה לעולי רגל ולאורחי המבצר.
  • סכר - ממזרח לבית החווה ובסמוך לו ניצב קיר, שערוץ הנחל קטעו. אלו שרידי סכר שבנו הצלבנים למלוא רוחב נחל כזיב כדי לאגום את מי הנחל ולהעלות את מפלסם, לצורך השקיית החלקות החקלאיות והפעלת טחנת הקמח.
  • מצומת השבילים נמשיך מזרחה בדרך עפר רחבה, מסומנת בירוק, לאורך הגדה השמאלית (צפונית) של הנחל. בקטע זה הדרך חשופה ברובה. כ-15 דקות הליכה מן הסכר, ולאחר שנחצה פעמיים את הנחל, נגיע אל-

4. טחנת הקמח "אום אל פורן"
  • זוהי אחת מטחנות הקמח הרבות שנבנו באפיק נחל כזיב. האמה שהוליכה מים אל ארובת הטחנה נראית על גג המבנה, בניצב לדרך העפר. נרד ימינה בשביל המתחיל ליד העץ הסמוך לקיר המערבי. מהשביל נוכל לראות את מקמר התא שבו הוצב המתקן שהניע את אבני הרחיים. כפות ההנעה של מתקן זה סובבו בכוח המים שנפלו מגובה רב דרך הארובה. המתקן לא שרד. 
בקצה השביל ניכנס לפתח הטחנה, הנמצא בצידה הדרומי והתחתון. את פנינו תקדם אפלולית קרירה. ניכר כי החדר שמשמאלנו שימש לטחינה, שכן רואים בו את הפתח המרובע שדרכו עלה המוט אשר סובב את גלגל הריחיים. מבחוץ אפשר לראות כי חלקו התחתון של בית הטחנה בנוי מאבנים גדולות במיוחד, ויש הסוברים כי נלקחו ממצודת מונפור. על פי מסורת ערבית מקומית, המסתמכת על שם הטחנה בערבית (פוּרְן – תנור אפיה בערבית), שכנה במקום המאפיה של מבצר מונפור, אך הממצאים בשטח אינם תומכים במסורת זו.
  • טחנת אום אל פורן שימשה גם כמכמרה, מקום להפקת שמן זית מהגפת בעצירה משנית, לאחר שנסחט ממנה השמן בצורה המקובלת. טחנה זו היא אחת משש טחנות, בין עין זיו למונפור, שבנה או שיקם ג'וברן סעד במחצית השנייה של המאה ה-19. עם הקמת טחנות קמח המופעלות באמצעות מנוע בתרשיחא, החל מ-1932, החלה גסיסתן של טחנות הכזיב. בקטע זה של הנחל פסקו הטחנות לפעול לפני קום מדינת ישראל.
  • נמשיך ללכת מזרחה. כחצי ק"מ מהטחנה, ולאחר שהדרך חוצה פעמיים את הנחל, נגיע למסעף שבילים (172683/1272734). שביל שחור מטפס על הגדה השמאלית (צפונית) אל מושב גורן. אנו נמשיך בשביל ירוק צר המסתעף מהדרך הרחבה וממשיך מזרחה בגדה הימנית (דרומית של הנחל). השביל יוביל אותנו לאחד הקטעים היפים ביותר של נחל כזיב, אל-
5. "הנחל הקסום" 
  • גדות הנחל מכוסות כאן בחורש ים-תיכוני צפוף ומוצל ששולט בו אלון מצוי. הנחל הזורם, בעיקר בחורף ובאביב אך גם בקיץ, יוצר בריכות ומפלונים רבים המזמינים להשתכשך בהם. השביל עולה במתינות במעלה הנחל הקסום שבאפיקו קורצות בריכות צלולות ומוצלות.
  • בין עצי החורש שעל המדרונות סביב בולטת בסתיו אלה ארץ-ישראלית, שעליה מאדימים לקראת השלכת. רוב עצי האלה בארץ ישראל גדלים בצורת שיחים גדולים, בעלי גזעים אחדים. הסיבות לכך הן הכריתה, רעיית היתר והשריפות המתרחשות מפעם לפעם. לעיתים נראים על ענפי האלה מעין תרמילים מוארכים דמויי בננה, שצבעם משתנה מירוק עד לאפור. אלה הם עפצים הנוצרים בתגובה לפעילות הכנימה עפצית קרן. היא מטילה את ביציה על העלים והענפים. העץ מגיב לעקיצת החרק ביצירת רקמת צמח בלתי תקינה (מעין יבלת) בדמות בננה – העפץ. בתוך העפץ מוצאים זחלי הכנימה מזון ומחסה. כנימה אחרת, עפצית כדורית, גורמת להיווצרות עפצים כדוריים. כל מין כנימה יוצר עפצים רק על מין האלה האופייני לו, אבל על מין אלה אחד יכולים להופיע עפצים שיצרו מינים שוני של כנימות.
  • בחורש הצפוף בולט גם ער אציל (דפנה), שלעליו ריח אופייני והם משמשים לתיבול ירקות כבושים. עלי הדפנה שימשו גם לקליעת זר על ראשם של מנצחי התחרויות ביוון העתיקה. לעץ שגובהו 2-6 מ', יש בסיס גזע מורחב, מעין חבית האוגרת מזון, ובזכותה הוא יכול לחדש את צמיחתו במהירות לאחר שרפה. בצמחיה העשירה של החורש משתלבים גם עצי אדר סורי וכליל החורש, שפריחתו הוורודה מעטרת את החורש בסוף החורף. סמוך לאפיק הזורם רואים עצי דולב ענקיים, עצי ערבה וסבך של פטל - צמחיה הזקוקה לכמות גדולה של מים.
  • לאחר כחצי שעה הליכה ממסעף השבילים השביל הירוק חוצה את הנחל ועובר לגדה הצפונית. כאן אנו מטפסים קלות ליד קטלב אדום גזע ועולים אל-


6. "בריכת הנקיק"
  • עולים אל משטח סלע חשוף. בקצה המשטח, תאווה לעיניים, נמצאת בריכת הנקיק. מפל מים נופל אל בריכה עמוקה בתוך נקיק צר. אפשר להחליק עם המפל אל תוך הבריכה, לשחות לאורך הנקיק, ובסיומו ללכת כמה עשרות מטרים במורד הערוץ הזורם, בחזרה לשביל הירוק ליד הקטלב שהוזכר לעיל.
  • הקטלב הוא אחד העצים הבולטים ביותר בחורש. קליפת הגזע של הקטלב אדומה בדרך כלל ויוצאת דופן בין העצים האחרים. נראה כי לכן היא היוותה מקור לכמה אגדות. אחת מהאגדות מספרת על אב ובנו שהתאהבו באותה נערה יפהפייה. פרצה ביניהם תגרה ובמהלכה הניף הבן את מקלו על אביו והרגו במכה אדירה. מהמקל המוכתם בדם, צמח עץ בעל גזע אדום הנקרא בערבית "קאתיל" – הקוטל, ובעברית נקרא שמו קטל-אב. הגרסה לתיירים היא cut-love. הקליפה, שכבתו החיצונית של העץ, מתקלפת מדי שנה ומתחתיה נחשפת קליפה בגווני ירוק, המשנה את צבעה מאוחר יותר לאדום. תכונה זאת של השלת הקליפה מוסברת כהתאמה לחיים באזורים לחים בהם מרובים האפיפיטים (צמחים הגדלים על צמחים אחרים). כך מורחק מהעץ כל צמח שהחל להתיישב על קליפתו. במרס-אפריל מופיעים פִּרחי עץ הקטלב באשכולות בהירים שצבעם קרם עד לבן. הפרחים דמויי כד שפתחו פונה כלפי מטה ובצדו העליון יש "חלונות" שקופים למחצה. החרק שנכנס לתוך הפרח וסיים ליהנות מהצוף והאבקה, נאלץ להסתובב סחור סחור עד שהוא מוצא את הדרך הנכונה החוצה, בינתיים הוא נעטף באבקה רבה וכך גדל הסיכוי שהוא יצליח להפרות את הפרח הבא. הפרי מבשיל באוקטובר-נובמבר ואז צבעו אדום עד שחור וניתן לאכילה. העצה של הקטלב קשה ועמידה בפני ריקבון ולכן שימשו הגזע וענפי העץ לייצור כלים ולקירוי גגות. משום כך נכרת הקטלב יותר מכל עצי החורש בארץ.
  • נמשיך בדרכנו מבריכת הנקיק בשביל המדלג חליפות מגדה אחת של הנחל לשנייה. לאחר כ-10 דקות נגיע למסעף שבילים. שביל מסומן בשחור עולה ימינה (דרומה) לעבר היישוב הילה. אנו נמשיך בשביל הירוק עוד כ-100 מ' ומול עינינו תתגלה-


7. "בריכת גן עדן" 
  • בריכת מים גדולה שמימיה צלולים רוב ימות השנה. מפל קטן נופל אליה, והיא עטורה בחורש שצבעיו משתנים בהתאם לעונות השנה. גן עדן אמרנו כבר? כאן מומלץ לנוח ולרחוץ במי הנחל שמקבל את מימיו ממעיין עין טמיר, אליו נגיע בהמשך. בניגוד למעיינות אחרים בנחל, מי המעיין אינם נאספים לצינור, ולכן סביבה זו קרובה למצב "הטבעי" ומדגימה לנו כיצד נראה הנחל בעבר, לפני שמי הנחל נתפסו והועברו לשימוש יישובי האזור. הזרימה החופשית של המים יוצרת כאן נוף של נחל איתן, בריכות עם דגים, מפלים קטנים וצמחיית נחלים עשירה. הצמחים הבולטים פה הם ערברבה שעירה, הפורחת בסגול-ורוד במשך כל הקיץ והסתיו, ממאי עד דצמבר, נענע משובלת, שריח המנתה שלה נישא באוויר ואפשר לחלוט ממנה תה וגרגר נחלים הבולט בפרחיו הלבנים הקטנים. את עליו אפשר להוסיף לסלט. הם בעלי ערך תזונתי רב ומזכירים בטעמם חרדל. גם הקנה בולט בנוף שופע מים זה בתפרחתו הדומה למברשת שעירה ולבנה המתבדרת ברוח.
  • מ"בריכת גן עדן" נמשיך עוד כ-200 מטר עד למשטח חשוף של סלעים לבנים שכולו מחורץ בגומחות וחריצים. בצידו הימני (הדרומי) של משטח סלע זה נראה את הנקבה של -


8. עין טמיר

  • באזורים רבים של הארץ מצויים מעיינות עם נִקְבות הבנויות בשיטה דומה. הנקבה חצובה בצלע הנחל או בבטן ההר, לעיתים עד למקום הנביעה, ומוליכה את המים לבריכת אגירה. לפני חציבתן של נקבות אלו נבעו המעיינות בצורה טבעית בקילוח דק מסדק בסלע. הקדמונים הבינו שאפשר להגביר את ספיקת המעיין על ידי חשיפה של השכבה נושאת המים בתת-הקרקע, וריכוז המים והולכתם באמצעות נקבה. גם כאן נחצבה הנקבה בדופן גדת הנחל כדי להגביר את ספיקת המעיין, שנקרא עין טמיר על שום היותו עלום ונסתר בתוך הנקבה. זהו מעיין שכבה הנובע באזור המגע שבין סלעי הדולומיט (תצורת סכנין) החדירים למים לבין המסלע שמתחתיו האטום יחסית (תצורת דיר חנא). סלעי תצורת סכנין עשירים בחללים קרסטיים, כדוגמת החלל המצוי בהמשך המנהרה.
  • ניכנס פנימה (להצטייד בפנס) כ-10 מטרים. בתחילה הכניסה צרה אבל בהמשך מתרחבת הנקבה וההליכה בתוך המים היא חוויה נהדרת. כמות המים משתנה מעונה לעונה. באביב המים יכולים להגיע בקצה הפנימי של הנקבה לגובה של כ-1 מטר. ובסוף הקיץ לחצי מטר. בקצה הנקבה יש מבוי סתום, שם נסוב על עקבותינו ונצא לפתח הנקבה.


מעין טמיר נחזור בשביל הירוק כ-300 מטר. נעבור דרך בריכת גן עדן ונגיע למסעף שבילים שממנו שביל מסומן בשחור עולה שמאלה (דרומה) לעבר היישוב מצפה הילה.


9. העליה לחניון הילה 
  • לאחר כ-40 דקות של עליה מתונה בשביל ארוך אך מוצל ונעים, נגיע לצומת שבילים: השביל הכחול ממשיך צפונה לקרן ברתות, ואנו נמשיך מערבה בשביל השחור. נעבור מצפון ליישוב הילה, נצא לשטח הפתוח ונחצה בתה של סירה קוצנית ושיחי לוטם. לאחר כ-20 דקות הליכה מצומת השבילים נגיע חזרה לחניון בו השארנו את הרכב.

7 תגובות:

  1. נא לשים לב שרמת הקושי בהטיול היא בינונית עד קשה, מחייב הצטיידות במים רבים וכושר גופני טוב.
    ה-9 ק"מ עלול להטעות.

    השבמחק
    תשובות
    1. רמת הקושי היא קלה עד בינונית. טיול משפחות.

      מחק
  2. האם מישהו שעשה יכול לתת הערכת זמן? והאם ניתן לעשות מסלול זה עם הכלבים או שיש חבלים או כל דבר בעייתי אחר? תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. משך הטיול תלוי בזמן השהייה במים. בדר"כ כ-6 שעות. אין צורך בחבלים. אישית אני לא אוהב כלבים בטיול, אבל אין מניעה לקחתם.

      מחק
    2. משך הטיול תלוי בזמן השהייה במים. בדר"כ כ-6 שעות. אין צורך בחבלים. אישית אני לא אוהב כלבים בטיול, אבל אין מניעה לקחתם.

      מחק
  3. האם מישהו שעשה יכול לתת הערכת זמן? והאם ניתן לעשות מסלול זה עם הכלבים או שיש חבלים או כל דבר בעייתי אחר? תודה

    השבמחק
  4. Slots - Online casinos that offer free spins - Gold Casino
    There are no better free spins casino than Slots. to leovegas play slots or enjoy dafabet casino games without a deposit. Try the games and see the game's 샌즈카지노 value.

    השבמחק